האם משך המצאות סטנט שופכני מנבא הצלחה בריסוק אבן בשופכן פרוקסימלי?

ניקוז כיליה על ידי תומכן, קדם לפעולה דפינטיבית לריסוק אבן חוסמת מתבצע בשגרה, על מנת לאפשר הרחבה פסיבית של השופכן ^1–3

פרוטוקול האיגוד האורולוגים האירופאי (EAU) לטיפול באבנים אינו ממליץ על החדרת תומכן באופן שגרתי³, אך לציין שמחקר רב מרכזי בינלאומי הראה ששיעור ה Stone-free (SFRs) ושיעור הסיבוכים נמוך כאשר תומכן קדם ניתוחי הושם⁴.
משך הזמן האידאלי מהשמת התומכן ועד לביצוע URSאינו ידוע.

מטרת העבודה לבדוק האם משך נוכחות הסטנט השפיע על מהלך או תוצאות אורטרוסקופיה לאבן פרוקסימלית

שיטות וחומרים

ניבדקו רטרוספקטיבית, כל המטופלים אשר עברו הכנסת סטנט בשל אבן פרוקסימלית ולאחר מכן אורטרוסקופיה במוסדנו. נאספו נתונים דמוגרפיים על המטופלים וכן נתונים על גודל ומיקום האבן. זמן מהכנסת הסטנט ועד האורטרוסקופיה. נתונים מהניתוח, לרבות: זמן ניתוח, שיעור הצלחת ריסוק האבן, צורך בהשארת צנרת בתום האורטרוסקופיה ולמשך כמה זמן.

תוצאות

מנובמבר 2017 ועד היום, 72 מטופלים עם אבן פרוסקימלית, ניזקקו לניקוז עם תומכן טרם אורטרוסקופיה.

שיעור SFR , משך זמן פעולה והצורך בצנרת ליותר מ 48 שעות באבנים בכל הגדלים:

פילוג מטופלים לפי גודל אבן וזמן נשיאת הסטנט:

מסקנות

בניתוח הנתונים ניתן לראות שאין קורולוציה בעלת משמעות סטטיסטית בין משך זמן נוכחות הסטנט וגודל האבן לסיכוי הצלחת ריסוק האבן, למשך זמן הפעולה.