ניתוח לכריתת כליה בעשור התשיעי לחיים- האם יש בכך הגיון?

רקע: תוחלת החיים בעשור ה-9 לחיים מוגבלת. לכן קיימת נטייה להימנע מטיפולים למטרות ריפוי בחולים עם גידולים סרטניים בקבוצה זו בכלל ובגידולי כליה בפרט. מטרת העבודה לבחון את התוצאים הניתוחיים והאונקולוגיים בקבוצת מטופלים שגילם עולה על 80 שנים (אוקטוגנרים) אשר עברו כריתת כליה על-רקע RCC.
שיטות: במחקר הנוכחי נסקרו נתוניהם של 1397 מטופלים אשר עברו כריתת-כליה על רקע RCC בין השנים 1988-2015. המטופלים חולקו ל 2 קבוצות עיקריות על-פי גילם (מעל ומתחת ל-80 שנה).

תוצאות: מבין 1397, 81 (5.8%) נכללו בקבוצת האוקטוגנריים. גילם הממוצע 83.2 שנים (ביחס ל-61.1 שנים בקבוצת `הצעירים`). זמן המעקב החציוני היה 63-חודשים. בהשוואה בין הקבוצות, לא נמצא הבדל באחוז ניתוחי הכריתה-החלקית ביחס לרדיקלית או הלפרוסקופית ביחס לפתוחה. כמו כן, לא נמצא הבדל במאפיינים הפתולוגיים של הגידולים בשתי הקבוצות לרבות גודל הגידול. שיעור הגידולים היחסי עם T stage > T2 היה זהה בין הקבוצות (27% ו23% בהתאמה). בהשוואת התוצאים הניתוחיים, לא נמצא קשר בין גיל המטופלים לבין אובדן-הדם המשוער, שיעור השינוי בערכי המוגלובין או קראטנין לאחר הניתוח או שיעור הסיבוכים הכולל. כמו כן, נמצא כי גיל המטופלים אינו קשור בסיכון מוגבר להישנות מחלה, התקדמות-גרורתית או לתמותה מ RCC. בסריקת נתוניהם של קבוצת האוקטוגנריים בנפרד, לא נמצא הבדל בין חולים שעברו כריתה רדיקאלית או חלקית הן בבחינת שיעור התמותה הכללית או התמותה מ RCC.

מסקנות: ניתוחי כליה לרבות, כריתת כליה חלקית יכולים להתבצע בבטחה בחולים מעל גיל 80, עם שיעורי תחלואה בתר ניתוחיים דומים לאלה שנצפו בחולים צעירים. על בסיס הנתונים שלנו, גיל לבד אינו סיבה לשינוי גישה טיפולית לממצא חשוד לגידול סרטני של הכליה.