תפקוד מיני בגיל המבוגר: כיצד הנושא מוסבר ומדובר על ידי רופאים עם ובלי הכשרה בטיפול מיני?

מטרה: מטרת המחקר הנוכחי הייתה לחקור כיצד תפקוד מיני בגיל המבוגר נתפס ומוסבר על ידי רופאים עם ובלי הכשרה בטיפול מיני.

שיטה: המחקר התבסס על שיטת מחקר איכותנית בפרדיגמה פנומנולוגית. במסגרת המחקר נערכו ראיונות עומק עם 38 רופאים בעלי התמחות ברפואת משפחה, גניקולוגיה, אורולוגיה, ושיקום. מתוכם 23 רופאים היו ללא הכשרה בטיפול מיני ו- 15 רופאים היו בעלי הכשרה בטיפול מיני. כל הראיונות הוקלטו, תומללו ונותחו באמצעות ניתוח תוכן, בכדי לזהות ולקודד תמות מרכזיות.

ממצאים: ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות: 1. השיח אודות תפקוד מיני בגיל המבוגר: רופאים ללא הכשרה בטיפול מיני תיארו את החסמים והקשיים ביצירת שיח אודות תפקוד מיני עם מטופלים בגיל המבוגר. לעומתם, רופאים בעלי הכשרה בטיפול מיני סברו כי התפקוד המיני מהווה מרכיב חשוב בבריאותו של האדם המבוגר וחייב להיות חלק מהשיח בין הרופא למטופלים בגיל המבוגר. עוד פירטו באילו אמצעים יש לנקוט כדי לאפשר שיח פתוח בנושא בין הרופא למטופל מבוגר. 2. אנמנזה לתפקוד מיני בגיל המבוגר: רופאים ללא הכשרה בטיפול מיני תיארו כי רוב הפונים הינם מטופלים גברים כאשר התלונה המרכזית הינה אין אונות. האנמנזה שנערכת על ידם מתמקדת בעיקר בפן הפיזיולוגי, כולל בדיקה גופנית. לעומתם, רופאים בעלי הכשרה בטיפול מיני, ראו בבעיות בתפקוד המיני את המרכיב הפיזיולוגי מתוך מערכת שלמה של זוגיות, אינטימיות ומיניות וערכו אנמנזה אשר מתייחסת גם להיבטים פסיכולוגיים, זוגיים וחברתיים. 3. טיפול בתפקוד מיני בגיל המבוגר: כנגזרת של האנמנזה, רופאים ללא הכשרה בטיפול מיני נטו להעניק בעיקר טיפול תרופתי, ואילו רופאים בעלי הכשרה בטיפול מיני שילבו בין טיפול תרופתי וטיפול רגשי או זוגי.

מסקנות: המחקר הנוכחי מאיר את המורכבות בטיפול בבעיות בתפקוד המיני בגיל המבוגר ואת הצורך לקדם הכשרה בנושא לכלל הרופאים בכדי שאנשים בגיל המבוגר יוכלו לקבל טיפול הוליסטי, איכותי ואפקטיבי לבעיות אלו.