כולנו בסירה אחת? קבוצה לדיירים הסובלים מבדידות בדיור מוגן בית אילדן תוך שימוש במודלינג של עמיתים

רקע: בדיור מוגן בית אילדן מתגוררים כ-330 דיירים עצמאיים, תשושים וסעודיים בגילאים 69 עד 104. דיור מוגן בית בלב בית אילדן מקיים פרויקטים המיועדים לשפר את רווחתם של הדיירים, כאשר התייחסות מיוחדת ניתנת לדיירים בסיכון ביניהם אלו הסובלים מבדידות. אחת הדרכים שנבחרו לסייע הייתה קבוצה המיועדת לדיירים בודדים. מתוך ניסיוננו הקודם בחרנו לקיים קבוצת סיפורי חיים הנשענת על תיאוריה שנוגעת לסקירת חיים.

מטרת הקבוצה: מפגש המאפשר עיבוד נושאים מרכזיים בחיים, תרגול מיומנויות חברתיות ויצירת קשרים חברתיים תוך שימוש במודלינג ובכך העלאת תחושת הרווחה ואיכות החיים של המשתתפים.

אוכלוסיית היעד: דיירים הסובלים מבדידות שנבחרו על ידי עובדות סוציאליות מהדיור המוגן על סמך דיווח עצמי של הדיירים והתרשמות של צוות העו"ס.

השיטה: 10 מפגשים בנושאים מרכזיים: הכרות, זוגיות, ילדים, עליה לישראל, שעות הפנאי, מעבר לדיור מוגן, עבודה/עקרות בית, חברות, אובדן ומוות, סיום ופרידה.

קיימנו שתי קבוצות שיועדו לדיירים הבודדים. שתי הקבוצות היו חלק מפרויקט שנתי כולל שיועד לדיירים אלו.

בתחילה קיימנו קבוצה ראשונה אליה נבחרו דיירות שהוגדרו על פי דיווח עצמי והתרשמות העו"ס כבודדות. הקבוצה התאפיינה בכך שהדינאמיקה והתקשורת בין המשתתפות הייתה מצומצמת והתכנים שעלו היו דלים. היה צורך לדרבן את המשתתפות ולתת משימות יזומות כדי לעודד את יצירת הקשרים בקבוצה. בסיום הקבוצה נוצרו קשרים חברתיים מועטים אך הקשר לא נמשך בטווח הרחוק. חשבנו שהתוצאה מותאמת לאור הנאמר על אנשים בודדים הסובלים מחסך בכישורים חברתיים וקושי ליצור קשרים חדשים, אך למרות הנאמר, חשנו שחייבת להיות דרך טובה יותר להשיג את מטרות הקבוצה. הגענו למסקנה שקבוצה של אנשים בודדים הסובלים מאותה בעיה תתקשה ללמוד כישורים חברתיים חדשים ויכולות ליצירת קשרים כאשר אין מי שמדגים יכולת זו. בנוסף חשבנו שהידע בנושא קיים בקרב הדיירים בבית אילדן ולא רק בידי המנחות.

בהמשך לנאמר, קיימנו את אותה הקבוצה כמו במחזור הראשון אך הפעם הרכב הקבוצה היה שונה. מחצית מן המשתתפים היו דיירים שהוגדרו כבודדים ושאר המשתתפים היו דיירים בעלי יכולות תקשורת גבוהות ובעלי כישורים חברתיים רבים.

תוצאות: ראינו שהיה הבדל משמעותי ברמת התקשורת וברמת האינטראקציה בקבוצה בה היה מודלינג של עמיתים. המשתתפים תקשרו אחד עם השני, המנחות כמעט ולא נדרשו לעודד את השיח. בנוסף המשתתפים שיתפו ודיברו, רמת האינטימיות הייתה גבוהה. בנוסף נוצרו קשרים חברתיים מחוץ לקבוצה ואף ראינו עלייה ברמת הפעילות של חלק מהמשתתפים הבודדים. רק דיירת אחת מתוך 15 נאלצה לעזוב את הקבוצה מסיבות בריאותיות.

מסקנות: השוני בין הקבוצות הראה לנו עד כמה מודלינג של דיירים שאינם בודדים יכול להיות אפקטיבי בקבוצות לדיירים בודדים. עולה השאלה האם נעשה שימוש מספק בכוחות ובידע של אוכלוסיית הזקנים אצלנו ובכלל? בחיפושינו אחר מאמרים בנושא לא מצאנו מקורות רבים. לאור זאת תהינו מדוע אין התייחסות רבה יותר לנושא? האם אנו מונעים מדעות קדומות לגבי יכולת הזקנים לשמש דמויות לחיקוי? האם איש המקצוע נהנה להחזיק בסמכות המקצועית? האם יש קושי לגייס שיתוף פעולה?