"אין צעיר-זקן. כולנו סטודנטים": חווית ההשתתפות של אזרחים וותיקים בקורס אקדמי בין-דורי

מטרת העבודה: משנת תשע"ז מתקיים בבית-הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר קורס אקדמי בין-דורי, בו לומדים יחד אזרחים וותיקים המתגוררים ביישובי עוטף עזה וסטודנטים לעבודה סוציאלית. הקורס עוסק בהתפתחות לאורך החיים הבוגרים והזיקנה, ומשלב הוראה פרונטלית עם דיאלוג בין הסטודנטים הצעירים והוותיקים. במטרה ללמוד על חוויית ההשתתפות של הסטודנטים הוותיקים בקורס, נערך מחקר הערכה בקרב הלומדים במחזורים הראשונים, שהתקיימו בשיתוף עמותת "יחדיו" – וותיקי שער הנגב - כחלק מפרויקט ארצי להפגת בדידות של זקנים שיזמו בטל"א ואשל-ג`וינט.

שיטות: במסגרת מחקר הערכה איכותני, נערכו ראיונות חצי-מובנים עם כל 28 הסטודנטים המבוגרים שלמדו בשני המחזורים הראשונים של הקורס (תשע"ז ותשע"ח). בראיונות, שהתקיימו זמן קצר לאחר סיום הקורס, המשתתפים נשאלו על המוטיבציות שלהם להצטרף לקורס, על חוויותיהם במהלכו, ועל התוצאות של השתתפותם בקורס בעיניהם. הראיונות הוקלטו, תומללו ונותחו ניתוח תוכן אינדוקטיבי, במטרה לזהות תמות מרכזיות בהם.

ממצאים: המפגש עם הסטודנטים הצעירים תואר על-ידי המשתתפים כמוטיבציה עיקרית להצטרף לקורס וכהיבט המשמעותי ביותר בחוויית ההשתתפות בו. באשר לראשון, המשתתפים הדגישו שהצטרפו לקורס בשל שאיפתם לתרום לצעירים ולשנות את תפיסותיהם אודות זקנים. באשר לחוויית ההשתתפות, הוותיקים תיארו את אופיו האינטימי של המפגש עם הסטודנטים הצעירים ואת תחושתם ש"הם מקשיבים לנו". הם הצביעו על ההדדיות כמאפיין מרכזי של המפגש, כאשר כל דור גם העניק לדור השני וגם קיבל ממנו, וחשו שהקטגוריות הגיליות זקן-צעיר היטשטשו הודות לסטטוס המשותף "סטודנטים". לצד קווי הדמיון בין הדורות ("כולנו אותו דבר"), המשתתפים הדגישו את המיקום השונה בטווח החיים, כמקור לעניין הדדי וכטריגר לרפלקציה רטרוספקטיבית. המשתתפים חשו שתרמו לסטודנטים הצעירים, הן באמצעות עצות הנובעות מניסיון חייהם, והן באמצעות שינוי תפיסותיהם הקודמות ביחס לזקנים.

מסקנות: לנוכח הגילנות המאפיינת את החברה הישראלית ולנוכח ההזדמנויות הנדירות למפגש בין-דורי מחוץ למשפחה, הקורס הבין-דורי אפשר לאזרחים הוותיקים לחוש סיפוק מהמפגש הבלתי אמצעי והאינטימי עם סטודנטים צעירים. הלמידה המשותפת העלתה את ביטחונם ואת תחושת המסוגלות שלהם, בעקבות תחושה שהם תרמו לצעירים מניסיון חייהם ושינו את הדימויים הקודמים שלהם ביחס לאנשים זקנים.