רקע: לאור הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בביקוש לגמלת סיעוד, על פי חוק סיעוד, גובר הצורך לדון בסוגית גיוס כח אדם מקומי שיטפל בזקנים בביתם. בחינת הסיבות להיענות/ אי היענות להצעה לעבוד בטיפול בזקנים הינה מרכזית בנקיטת צעדים להרחבת מעגל כח העבודה בשוק הסיעוד.
מטרה: לבחון מהן הסיבות להיענות/ אי היענות להצעה לעבוד בטיפול בזקנים.
שיטה: נערך סקר טלפוני בקרב מחפשי עבודה אשר פנו לשירות התעסוקה והוצע להם לעבוד כמטפלים באנשים זקנים בחצי שנה האחרונה שקדמה לביצוע הסקר. המשתתפים השיבו על שאלה מובנית שהתייחסה לסיבות להיענות/ אי היענות להצעה לעבוד בטיפול בזקנים.
ממצאים: מתוך 1,492 משתתפי המחקר, 478 (32.0%) נענו להצעה ועבדו כמטפלים בזקנים, 548 (36.7%) נענו להצעה אך עזבו את העבודה, 466 (31.2%) סירבו להצעה. הסיבות לעיסוק בטיפול בזקנים בקרב המשיבים המועסקים בטיפול בזקנים, היו בעיקר חוסר ברירה, תנאי העסקה טובים ואהבה לעיסוק עם זקנים. בקרב משתתפים שעזבו את עבודת הטיפול בזקנים נמצא כי הקושי הפיזי הכרוך בעבודה או מצב הבריאות שלהם צויינו כסיבה מרכזית לעזיבת העיסוק של טיפול בזקנים. בקרב משתתפים שסירבו להצעה לעבוד כמטפלים בזקנים נמצא שכשליש מן המשיבים לא זכרו שהוצע להם לטפל בזקנים, וכ- 23% נוספים סירבו לעבודה עקב הקושי הפיזי הכרוך בה או מצבם הבריאותי.
מסקנות: מומלץ שתהיה התאמה בין יכולותיהם התפקודיות של המטפלים לבין מצבו התפקודי של הזקן. חשוב להמשיך ולהציע את עבודת הטיפול בזקנים גם למחפשי עבודה בעלי מוטיבציה נמוכה לעבוד כמטפלים (נענו להצעה מחוסר ברירה), זאת מכיוון שלאחר השתלבותם בעבודה הם עשויים להיות שבעי רצון עם נכונות להישאר בעבודה זו. בנוסף, חשוב לישם תכניות הכנה והכשרה של מטפלים חדשים עם קבלתם לעבודה, בעיקר מטפלים חדשים ללא ניסיון קודם בטיפול. הכשרה זו מטרתה לסייע למטפלים להתמודד עם מצבים מורכבים במהלך הטיפול ולצמצם פגיעות פיזיות אפשריות ובכך להבטיח את המשכיות עבודתם ושביעות רצונם מעבודת הטיפול.