הקשר בין תפקוד הבליעה, תת-תזונה שבריריות ודיכאון בקרב זקנים החיים בקהילה

ישנם קשרים בין תפקוד הבליעה, דיכאון, שבריריות ותת-תזונה. ההשלכות של כל אחד מהמצבים הללו משמעותיות לאיכות חיים ולמצב בריאותי. קשרים אלו לא נבחנו עד היום בקרב זקנים החיים בקהילה בישראל.

במחקר נכללו 180 זקנים החיים בקהילה (74 גברים 75.9±7.8, ו-106 נשים 75.9±8.0). תפקוד הבליעה הוערך על ידי מבחן לעיסת קרקר Test of Mastication and Swallowing Solids ומבחן בליעת מים Timed Water Swallow Test. דיספגיה אותרה בעזרת שאלון 10-Item Eating Assessment Tool (H-EAT-10). שבריריות הוערכה בעזרת מבחן כוח אחיזה ושאלון FRAIL. הערכת מצב תזונתי נעשתה בעזרת שאלון Mini Nutritional Assessment. דיכאון הוערך בעזרת Geriatric Depression Scale.

18.3% מהנבדקים קיבלו תוצאה של 3 או יותר בשאלון H-EAT-10, דבר המעיד על חשד להפרעת בליעה. 17.8% מהנבדקים היו בתת-תזונה או בסיכון לתת-תזונה, ו-48.3% מהנבדקים הוגדרו כשברירים או בסיכון לשבריריות. 12.8% היו עם חשד לדיכאון. הסיכויים להיות בתת-תזונה או בסיכון לתת-תזונה היו גבוהים פי 3 באילו עם חשד להפרעת בליעה. הסיכויים להיות שברירי או בסיכון לשבריריות היו גבוהים פי 3 באילו עם חשד להפרעת בליעה. נבדקים שהיו בתת-תזונה/סיכון לתת-תזונה הזדקקו ליותר מחזורי לעיסה (p < .05) ויותר זמן על מנת לאכול קרקר ולשתות 150 מ"ל מים (p < .05), וכן יכולת בליעת המים (מ"ל / שניה) היתה מופחתת בהשוואה לנבדקים שהיו במצב תזונתי תקין (p < .05). תוצאות דומות נמצאו עבור נבדקים במצב שברירי/סיכון לשבריריות בהשוואה לאילו שאינם שברירים. ירידה בכוח האחיזה היתה בקשר אסוציאטיבי עם החמרה בתוצאות שאלון FRAIL, החמרה בתוצאות שאלון MNA, ירידה בתפקוד במבחן הלעיסה וירידה בתפקוד מבחן שתיית מים (p < .05). נבדקים עם חשד לדיכאון היו מבוגרים יותר, עם ציון חמור יותר בשאלון FRAIL, בשאלון MNA, ובשאלון EAT-10, והיו עם כוח אחיזה נמוך יותר (p < .05).

ירידה בתפקוד הבליעה בזקנים החיים בקהילה היא שכיחה. ניתן לאתר בקלות שבריריות, דיספגיה ותת-תזונה בעזרת שאלונים פשוטים על מנת למנוע את ההשלכות המשמעותיות ומסכנות החיים של מצבים אלו ולשפר את איכות החיים.