הערכת תפקודי שמיעה בינאורלית במושתלי שתל שבלול

רקע:שמיעה בינאורלית מאפשרת לוקליזציה, משמרת רגישות ל-BMLD - Binaural Masking Level Difference ומאפשרת הבנת דיבור טובה יותר על רקע רעש
בהשוואה לשמיעה מונורלית.
המכניזם המאפשר לוקליזציה, מבוסס ברובו על שני רמזים עיקריים:
חישוב הפרשי זמנים - (ITD - Interaural Time Difference)
וחישוב פערי עוצמה - (ILD - Interaural Loudness Difference), בין האותות המתקבלים בכל אחת מן האוזניים.

בעבודה זו נבחנה יכולת לוקליזציה המבוססת על רמזי זמן, רמזי עוצמה ומדדים מרחביים, כפונקציה של מיקום הגירוי, במושתלים חד-צידית ודו-צידית בשתל שבלול.
מטרת העבודה הייתה לבחון את העקרונות הפיזיקליים והנוירופיזיולוגיים המאפשרים שמיעה בינאורלית, אצל מושתלי שתל שבלול, באמצעות גרייה ישירה: e-electrical.
כמו כן נבחנה השפעת מיקום הגירוי (אפיקלי, מדיאלי ובזאלי) על יכולתם של המושתלים לבצע מטלות התלויות בשמיעה מרחבית.

שיטה: במהלך המחקר נבחנו מטלות התלויות בזמן: e-ITD ו-e-MDG (Minimum Detectable Gap), בעוצמה: e-ILD, e-LD ומטלת e-BMLD.
הגשת הגירויים בוצעה באמצעות תוכנה ייעודית, המאפשרת שליטה בפרמטרים שונים כגון: הפרשי זמן ועוצמה בין גירויים, תדר הגירוי ומשכו, מיקום הגירוי על פני מערך האלקטרודות וכיו"ב.
נבדקו 21 מושתלים, עבורם נמצאו ערכי JND - Just Noticeable Difference בכל אחת מהמטלות.
ממצאים אלו הושוו לממצאים שהתקבלו בבדיקות MDG ו-JND ל-ITD אצל בעלי שמיעה תקינה, אשר נבדקו אף הם באמצעות אותה מערכת.

תוצאות: ממצאי המחקר תמכו בהשערה שמושתלים דו-צידית בשתל שבלול משתמשים ברמזים טמפורלים וספקטרלים על מנת למקם צליל במרחב.
המחקר מצביע על כך שאלקטרודות אפיקליות מציגות, באופן מובהק, יכולת לטרליזציה טובה יותר ומדגימות, באופן מובהק, e-BMLD, בהשוואה לאלקטרודות מדיאליות ובזאליות.
תוצאות JND ל-ITD בקבוצת המושתלים ואצל בעלי שמיעה תקינה באוזן ימין, היו שונות מתוצאות אלו באוזן שמאל, בכל שלושת אזורי הגירוי.

מסקנות: המחקר מחזק את ההשערה כי מושתלים דו-צידית, בשתל שבלול, נעזרים ברמזים טמפורלים על מנת למקם צליל במרחב
וכי אלקטרודות אפיקליות מספקות רמזים טמפורלים טוב יותר מאשר אלקטרודות מדיאליות ובזאליות.
גירוי של אלקטרודות אפיקליות הציג שיפור ניכר בתוצאות SNR בהשוואה לאזורי גירוי אחרים.