מטרת העבודה: מחקרים רבים מתארים שיטות התערבות לשיפור איכות הטיפול במוסדות סעודיים, אך כמעט ואין מידע המציג את נקודת המבט של אנשי הצוות וצרכיהם. בעבודה זו נבדקה נקודת מבטם של אנשי הצוות במוסדות במגוון תפקידים, מתוך הבנה כי מענה על צרכי הצוות עשוי להוביל לטיפול מיטיב יותר לדיירים.
שיטות: נערכו ראיונות ותצפיות במחלקות לתשושי נפש בחמישה מוסדות. התצפיות נערכו בזמן הארוחות, בעת פעילויות פרטניות וקבוצתיות ובעת העדר פעילויות. הראיונות התקיימו עם מגוון בעלי תפקידים: מנהלים, אחיות, מרפאים בעיסוק, עובדי תעסוקה, עו"ס וכח עזר. בוצע ניתוח איכותני על נתוני התצפיות והראיונות.
ממצאים: מניתוח הראיונות והתצפיות עלו ארבע תמות מרכזיות שחזרו על עצמן באופן עקבי: בעיות התנהגות ואלימות של הדיירים, צורך בהגברת הרגישות והאיכפתיות של הצוות כלפי הדיירים, צורך ביותר פעילויות לדיירים ובעיות מערכתיות. בנוסף, בכל הנוגע לאיכות הטיפול, מתוך תיאור הטיפול ומתוך התצפיות עלו צרכים שלא הוזכרו ישירות על ידי הצוות אך קשורים בעקיפין לצרכים שהוזכרו: סדר היום ודרך העבודה עם הדיירים, קשירות והגבלות אחרות, וחוסר ידע לגבי טיפול בדמנציה. לדעת מנהלי המוסדות, הסוגיה התקציבית עומדת בבסיס הבעיות המערכתיות שדווחו.
מסקנות: נראה כי בעיות מערכתיות עומדות בבסיס הצרכים שעלו. בהתבסס על מחקרים קודמים, בעיות התנהגות ואלימות של דיירים עשויות להתמתן במידה ויינתן מענה לבעיות שדווחו: צוות אכפתי הממוקד בצרכי הדייר עשוי להפחית את בעיות ההתנהגות בקרב הדיירים. כמו כן בעיות התנהגות, הנובעות לעיתים משיעמום, עשויות להתמתן במידה שיתוגברו מגוון הפעילויות ותדירותן. קידום תהליכים אלה דורש תוספת תקציב למימון הכשרה מקצועית, תוספת שעות עבודה ושיפור תנאי העבודה לצוות ורכישת ציוד מתאים לדיירים. כמו כן העדר התמחות בטיפול בדמנציה בישראל והעדר התמחות מקצועית בנושא זה גם הם משפיעים על הטיפול. לממצאי המחקר השלכות חשובות לגבי דרכי העבודה הנדרשות ברמה הלאומית וברמה המקומית לשיפור איכות הטיפול באנשים עם דמנציה במוסדות סיעודיים ולחשיבות התמקצעות הידע של טיפול באנשים עם דמנציה.
תודות:
המחקר מומן בחלקו על ידי ג`וינט-אשל ומשרד הבריאות במסגרת התוכנית הלאומית להתמודדות עם מחלת אלצהיימר ודמנציות אחרות ומניעתן, וכן על ידי מרכז מינרבה לחקר בינתחומי של סוף החיים.