תקשיבו למבט שלי: שימוש במערכת תקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) במערך הפליאטיבי ובמצבי סוף חיים

מטרתה העיקרית של הגישה הפליאטיבית הינה שיפור איכות חייו של המטופל בסוף חייו וזאת באמצעות מניעת סבל והקלת כאב. כחלק מתהליך ההיערכות לסוף החיים, מטופלים מבקשים לשמור על האוטונומיה שלהם ועל השליטה במצבם הרפואי כולל מתן הנחיות מקדימות לצוות הרפואי. אולם, כאשר ישנה הגבלה בתקשורת המילולית, על הצוות המטפל למצוא פתרונות תומכים וחלופיים על מנת לאפשר זכות בסיסית זו. קלינאית תקשורת, יחד עם שאר אנשי הצוות, מתאימה עזרי תת"ח על מנת לאפשר תקשורת עם הסביבה והבעת רצונות והעדפות אישיות.

תיאור מקרה: ב`, בת 45, מאושפזת במחלקה לסיעוד מרכב תומך, סובלת ממחלה חשוכת מרפא. מחלתה הפרוגרסיבית הפכה אותה בהדרגה למשותקת, ללא פגיעה ביכולותיה הקוגניטיביות. היא אינה מסוגלת להפיק קול או להניע את שפתיה באופן פונקציונלי לתקשורת. מצב זה מגביל את התקשורת מולה לשאלות הנוגעות לצרכים בסיסיים ומיידיים בלבד. לאחר הערכת כשירות טכנולוגית, הותאם ל-ב` מחשב תקשורת מבוסס מיקוד מבט. כאשר הצוות הרפואי ביקש לקבל ממנה הנחיות מקדימות לסוף חיים, התגייסו כלל אנשי הצוות המטפל לצורך הנגשת התהליך באמצעות מחשב תקשורת מבוסס מיקוד מבט. במפגשים ייחודיים אלו, המטופלת העבירה הנחיות מקדימות וכן ייפוי כוח רפואי מתמשך. ההתערבות הגבירה את שביעות רצונה מהיכולת להעביר את העדפותיה לצוות המטפל. כמו כן, עלתה המודעות בקרב הצוות לכוחו של התת"ח ולחשיבות השימוש בו לצורך שיפור איכות הטיפול ומימוש זכויותיו הבסיסיות של המטופל.