התחדשות עירונית והשפעתה על הקשישים - "סרבן" או "קורבן" ?

רקע: במסגרת תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה המוכרת בשם תמ"א 38, מתבצעת בשנים האחרונות, התחדשות עירונית אינטנסיבית בעיקר במרכז הארץ. החוק מאפשר לדיירי הבניין להחליט על ביצוע הפרויקט במידה ומתגבש רוב של דיירים. העובדה כי ניתנת האפשרות לרוב הדיירים לכפות את רצונם על שאר דיירי בבניין, מעמידה את השכן הקשיש בעמדה בה הוא נתון ללחצים על ידי יזמים, עורכי דין ודיירים בעלי עניין. במידה ומסרב, עלול הקשיש, להיחשף לאיומים בתביעה משפטית וקנסות כבדים.

מטרת העבודה: לבדוק ,כיצד משפיעה ההתחדשות העירונית על הדיירים המבוגרים, הרוצים שקט, שלווה, איכות חיים טובה ולא להעביר את שנות חייהם האחרונות באתר בנייה או בדירה שכורה. כיצד משפיע על הקשישים אובדן האוטונומיה להחליט על עתידם וביטחונם הכלכלי והתחושה שכפו עליהם להיפרד משגרת חייהם ומזיכרונות וחוויות העבר.

שיטות: ראיון אישי לקשישים אשר נחשפו לתהליך התהוות הפרויקט במשך תקופה הנמשכת חודשים ושנים, כל זאת טרם התחלת עבודות הבנייה.

ממצאים: מתוך מקרים אלה עולה תמונה של התנגדות לפרויקט התמ"א. תחושת חוסר אונים, הרגשת איום ואי ודאות אשר תוצאותיה הן סטרס מתמשך לאורך שנים, עוד טרם התחלת הבנייה. הקשישים דווחו כי מופעל עליהם לחץ וכי הסטרס בו הם נמצאים לאורך זמן פוגע בבריאותם הנפשית ובחלקם גם בבריאותם הגופנית ובאיכות חייהם. הסימפטומים המשותפים שתיארו רוב הקשישים הם מתח, חרדה, הפרעות שינה וקושי להתרכז. רובם רואים בתהליך זה התעללות לכל דבר ועניין. לאור הדמיון הרב בתלונות המרואיינים השונים ניתן, לדעתנו, לראות אוסף סימפטומים זה כסינדרום ייחודי "סינדרום ההתחדשות העירונית".

מסקנות: קשישים המתויגים כ"סרבנים" וניתן להפעיל עליהם סנקציות משפטיות אינם סרבנים מתוך חמדנות אלא מתוך מצוקה קשה שנכפתה עליהם. לכן ההתייחסות אליהם צריכה להיות כ"קורבן" ולא כ"סרבן". חשוב להעלות מודעות לסינדרום זה ולצמצם ככל הניתן, בעזרת חקיקה מתאימה ופיקוח צמוד את הפגיעה בכלל האזרחים ובקשישים בפרט ולהבטיח את זכויותיהם נוכח הסיכונים הכרוכים בהזדמנויות העסקיות של ההתחדשות העירונית.