עמדות ותפיסות של צוותי בקרה במוסדות סיעודיים בישראל בנוגע לרווחתם וביטחונם של המטופלים

מטרת המחקר: הספרות המחקרית מצביעה על שכיחות גבוהה של התעללות, הזנחה וטיפול לקוי בזקנים במוסדות סיעודיים. לצד חומרת התופעה והשלכותיה החמורות על רווחתם וביטחונם של המטופלים, מחקרים רבים מצביעים על תת-זיהוי ודיווח של התעללות והזנחה במוסדות אלו. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את האופן שבו צוותי בקרה במוסדות סיעודיים בישראל תופסים את הרווחה והביטחון של המטופלים, את הגורמים האפשריים לטיפול לקוי, התעללות וההזנחה במטופלים במוסדות אלו, ואת דרכי ההתמודדות עם תופעות אלו.

שיטה: מחקר איכותני הכולל שלוש קבוצות מיקוד של צוותי בקרה של משרד הבריאות, אשר התקיימו ברחבי הארץ. הראיונות הוקלטו ותומללו וניתוחם התבצע באמצעות ניתוח תוכן הכולל השוואות חוזרות וחלוקה לקטגוריות תמטיות.

ממצאים: נמצאו שלוש תמות עיקריות:

א. צוות כוח העזר במוסדות סובל מעומס עבודה, היעדר הכשרה וסטטוס נמוך ובשל כך מתקשה לתת מענה מספק לצרכי המטופלים

ב. מתח של צוות הבקרה בין תפקיד המדריך לתפקיד המבקר וחוויה של חוסר אמון והסתרה מצד ההנהלה והצוות במוסדות כלפיהם;

ג. קושי בזיהוי ובטיפול בהתעללות במוסדות בשל חששם של המטופלים, המשפחות והצוות לדווח על כך. לחלופין, הטלת האשמה על כוח העזר בלבד.

מסקנות: הממצאים מצביעים על שני גורמים עיקריים לטיפול לקוי, הזנחה והתעללות במוסדות. ראשית, כוח העזר במוסדות לא זוכה לרוב להכשרה מתאימה וסובל מעומס עבודה ומסטטוס נמוך. שנית, הקושי מצד המטופלים, המשפחות והצוות לדווח על ההתעללות . יתרה מכך, אף כאשר ההתעללות נחשפת, לעיתים ההנהלה נוטה להטיל את האשמה על כוח העזר, בלא לקחת אחריות על כשלים רחבים יותר, אשר הובילו לכך. על רקע מורכבות זו ובהקשר לחוויה של חוסר אמון והסתרה מצד הצוות וההנהלה במוסדות, עולה קושי של צוותי הבקרה לאתר טיפול לקוי, הזנחה והתעללות.

ממצאי המחקר מצביעים על הצורך בהכשרה מתאימה לכוח העזר, כמו גם העצמה ותמיכה רגשית. בנוסף, מומלץ לשקול יצירת ערוצי תקשורת ישירים למטופלים, המשפחות והמטפלים, בהם יוכלו לדווח באופן אנונימי על טיפול לקוי, הזנחה חשד להתעללות (כגון שירות תמיכה בטלפון או באינטרנט).