הגישה ההוליסטית לחקר האינטראקציה בין רובוטים למבוגרים

מטרה: יישום יעיל של טכנולוגיית רובוטיקה בקרב קהילת המבוגרים מותנה באינטראקציית אדם-רובוט מוצלחת. בהתבסס על סקירת ספרות שיטתית, עבודה זו מציעה גישה הוליסטית לחקר אינטראקציית אדם-רובוט בזקנה.

שיטה: סקירת ספרות שיטתית נערכה באמצעות שימוש בחמישה מאגרי מידע. חיפוש ביטויים בוליאני כלל את המונח "רובוט" ולפחות מונח אחד נוסף המתייחס לגיל המבוגר, והוביל לקורפוס ראשוני של 543 מאמרים. מאמרים נכללו בסקירת הספרות אם הם תיארו אינטראקציה של מבוגרים עם רובוטים. לאחר סינון מאמרים שלא עמדו בקריטריון זה, ולאחר צמצום כפילויות, נותרו 80 מאמרים שנותחו באמצעות כלים כמותניים ואיכותניים.

ממצאים: המחקרים נטו להתמקד במבוגרים שחיים בקהילה, ללא התחשבות מספקת במאפייני המשתמשים ובהקשר הגופני, החברתי והתרבותי של האינטראקציה בינם לבין הרובוט. המחקרים נערכו באמצעות שיטות מחקר מגוונות, ורובם נמשכו יום אחד בלבד. הנושאים העיקריים שנבדקו היו דפוסי השימוש, תגמולי השימוש וגורמים המגבילים את השימוש, אולם נושאים אלה נבדקו לרוב בנפרד. בנוסף, מרבית המחקרים לא נשענו כלל על מסגת תיאורטית.

מסקנות: יש צורך במחקרים נוספים בכדי להבין בצורה טובה יותר מהם הגורמים אשר הופכים את האינטראקציה בין האדם המבוגר לרובוט למוצלחת. המודל שמוצג בעבודה זו מציע לחוקרים לערוך מחקר מבוסס תיאוריה, ולבצע הבחנה בין פלחים שונים בתוך אוכלוסיית המבוגרים, בין סוגים שונים של רובוטים, ובין אינטראקציית אדם רובוט פרטנית לקבוצתית. בנוסף, עבודה זו מציעה לשים דגש רב יותר על המאפיינים התרבותיים, הגופניים והחברתיים של המשתמשים, ולבצע בחינה סימולטנית של השימושים, התגמולים והמגבלות על השימוש במהלך תקופות זמן ממושכות.