פרויקט "מניעה וטיפול בדליריום במחלקה פנימית גריאטרית"

דליריום הינו סינדרום גריאטרי הבא לידי ביטוי בשינוי בקשב, קוגניציה ומצב ההכרה של האדם. דליריום יכול להתפתח בכל אדם אך ידועים מספר גורמים המגבירים סיכון לפתח דליריום במטופל – כגון: גיל מבוגר, דמנציה, מצבי מחלה מתקדמים שונים (גידול מפושט, אי ספיקת לב משמעותית, מחלת כליות מתקדמת, דיכאון, מחלה וסקולרית מוחית ועוד). חולים המצויים בסיכון מוגבר עשויים לפתח דליריום בעת שמפתחים מצבים רפואיים חריפים (כגון תהליך זיהומי, ארוע איסכמי לבבי או מוחי, הפרעות אלקטרוליטריות ועוד). חולה המפתח דליריום מצוי בסיכון גבוה לתמותה ותחלואה הן באשפוז החריף והן במהלך השנה שלאחר האשפוז.

המחלקה הפנימית גריאטרית מטפלת באוכלוסייה זקנה (מעל גיל 70) הסובלת ממצבים רפואיים חריפים ובנוסף מצב בסיסי מורכב (תחלואת רקע עשירה, מצב תפקודי ירוד, ירידה קוגניטיבית). אוכלוסייה זו מקבלת התייחסות רב תחומית, המסייעת בחזרה לתפקוד קודם. בנוסף לכך מנקזת אליה המחלקה מטופלים ממחלקות שונות בבית החולים בחלקם בשל דליריום קשה לאיזון. מטבע המטופלים המצויים במחלקה, ניתן דגש רב על מניעה וטיפול בדליריום במחלקה.

במהלך השנה האחרונה הותחל בהפעלת תוכנית ייעודית למניעה וטיפול בדליריום בחולה המאושפז. בבסיס התוכנית מספר מרכיבים: 1) חינוך הצוות (כח עזר, צוות סיעודי, מקצועות הבריאות והצוות הרפואי) לזיהוי וטיפול בדליריום 2) הטמעה של הרגלי איתור ורישום אבחנת דליריום כחלק משגרת היום יום (בצוותים סיעודיים ורפואיים) 3) הקפדה על פעילות סיעודית ורפואית מיטבית (שינה, כלכלה, איתור אצירת שתן והתייחסות לעצירות, חינוך משפחה לגבי דליריום, המנעות מתכשירים תרופתיים התורמים לדליריום ככל שניתן).

בסיום שנה יבוצע תהליך של בחינת התהליך – מכיוון שדליריום ידועה כאבחנה המבוצעת בחסר (כלומר מספר המטופלים המאובחנים נמוך משמעותית מהמטופלים שאכן סובלים ממנה), לא נצפה לירידה בהארעות דליריום במחלקה (ההיפך הוא הנכון), נוסף על כך בחלק מהמקרים מועברים מטופלים למחלקה על מנת להתמודד עם דליריום. על כן, נתמקד במעקב אחר מידת ההטמעה של רישום, הצמדות לפרוטוקולים לטיפול סיעודי ורפואי מיטביים ומשך הדליריום (במטופלים שפיתחו דליריום).

לאחר שתאופיין בצורה מיטבית ותעבור שינויים מתאימים תורחב התוכנית למחלקות נוספות בבית החולים.