השאיפה לשינוי מ"האל-ביתי" (Unheimlish) "לביתי" (Heimlish): סביבת חיים חדשה לאוכלוסיית הזקנים

מאה שנים לאחר צאת מאמרו של פרויד "האל-ביתי"(1919), נמצאים אנו באותו המצב: מחלקות האשפוז בישראל אינן מהוות "בית'' במובן ה"Heimlish” בגרמנית. כאדריכל, אני רואה את תפקידי לתכנן סביבת חיים מיטבית שתהווה בית לזקן.

עם גידול אוכלוסיית הזקנים בעולם ובארץ והשינוי באוכלוסיה זו, שבה הזקן יהיה בעל תודעה מפותחת יותר ואוריין מחשב החשוף למידע ויידע, חייב יהיה לחול שינוי מהותי בהתייחסות ובהקצאת משאבים למען אוכלוסיה זו.

ראשית, יש להטיל ספק מתודי (במובן הקרטזיאני) בכל הידיעות והאמיתות הקיימות בתחום זה: ברגולציה, בדרכי הטיפול, בהתנהלות הצוות ובמערכים המבניים והאורבניים.

בעת תכנון בית חדש לזקן (במערך המבני והטיפולי), חובה עלינו להעמיד את הזקן במרכז על פני הצוות המטפל ולתת משמעות לחייו על אף שימיו מועטים וקיצו קרב. “מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך" (פרידריך ניטשה).

שמירת הקשר עם משפחה וחברים ויצירת קהילה חדשה, תוך מתן תעסוקה הולמת ותואמת לכל זקן באופן פרטני, במסגרת שבה יתגורר, הם התנאים הנאותים למתן משמעות לחיי הזקן.

למידה מעמיקה של פתרונות בישראל וברחבי העולם, כדוגמת מודל ה” Green House” בארה"ב, כפר הדמנטים ”Hogewey Dementia Village 2 ” בהולנד ומודל "האשכולות" בישראל, מהווים דגם והשראה לפיתוח מודלים חדשניים לסביבת מגורים מתאימה לזקן העתידי. סביבה זו עתידה להשתלב במארג החברתי הנורמטיבי ולהוות חלק אינטגרלי של הקהילה מהלידה ועד למיתה.

התכנון האדריכלי צריך לנבוע מפיתוח מודלים טיפוליים חדשנייםשיכתיבו מודלים מבניים ואורבניים מותאמים להם וכמובן ממודלים כלכליים חדשים. על מערכות השלטון הרלוונטיות לקחת חלק ביצירת סביבת החיים החדשה לאוכלוסיית הזקנים ע"י הקמת מערך הכשרה להקניית מיומנויות טיפול מתאימות בד בבד עם הקצאת משאבים והתאמת הרגולציה לסביבת החיים החדשה.