תפיסות זיקנה יומיות ובריאות נפשית במהלך שיקום ממצבים רפואיים אקוטיים

מטרת העבודה: תפיסות זיקנה יכולות להשתנות באופן יומי ושינויים אלה קשורים לבריאות נפשית. עם זאת, המחקר עד כה התמקד בזקנים המתגוררים בקהילה מבלי להתייחס למדגמים קליניים. זאת ועוד, חסרה התייחסות להשפעות אורכיות בהן תפיסות זיקנה בימים קודמים מנבאות בריאות נפשית בימים עוקבים. לבסוף, מחקרים קודמים בדקו בריאות נפשית בהקשר לתפיסת הזדקנות אחת (למשל גיל סובייקטיבי) ולא בהקשר לשילוב האפשרי בין מספר תפיסות זיקנה. לאור כל זאת, המחקר הנוכחי בדק את הקשר בין תפיסות זיקנה יומיות ובריאות נפשית בזקנים המשתקמים משברים אוסטאופורוטים או שבץ. המחקר הניח כי כאשר אנשים מתמודדים עם שינוי פתאומי וחד בתפקודם, הם נדרשים להתעמת ביתר שאת עם תפיסותיהם בנוגע לזיקנה, ומכאן שתפיסות אלה הופכות לחשובות ביותר בניבוי בריאותם הנפשית.

שיטות: 170 מטופלים (גיל ממוצע=78, 65% נשים) נדגמו במספר מרכזים גריאטריים, השלימו הערכת בריאות רחבה בתחילת האשפוז ולאחר מכן דיווחו על גיל סובייקטיבי, מצוקה פסיכולוגית ורווחה נפשית מספר פעמים לאורך השיקום. שינויים עוקבים בבריאות נפשית נבדקו בהקשר לאפקט המשולב של שתי תפיסות זיקנה מרכזיות: גיל סובייקטיבי ומודעות לגיל.

ממצאים: מודלים רבי רמות הראו כי בימים בהם מטופלים הרגישו צעירים מגילם הם דיווחו על פחות מצוקה פסיכולוגית ועל יותר רווחה נפשית. ניתוחים עוקבים מצאו השפעות הדדיות של גיל סובייקטיבי ובריאות נפשית: תחושת צעירות בימים קודמים ניבאה בריאות נפשית טובה יותר בימים עוקבים וההפך – בריאות נפשית טובה בימים קודמים ניבאה תחושת צעירות בימים עוקבים. לבסוף, גיל סובייקטיבי נמצא באינטראקציה עם מודעות לגיל, כך שהקשר בין גיל סובייקטיבי לבריאות נפשית היה חזק יותר בקרב מטופלים עם מודעות חזקה לגיל.

מסקנות: האופן הפתאומי והברוטלי בו מתפתחים מצבים רפואיים כגון שברים אוסטואופורטים או שבץ מחדד את חשיבותן של תפיסות זיקנה לבריאותם הנפשית של מטופלים העוברים שיקום, במיוחד בקרב מטופלים שמודעותם לגיל גבוהה. לאור הממצאים יש לשקול שילוב של התערבויות הממוקדות בתפיסות גיל של מטופלים במהלך שיקומם. התערבויות מסוג זה יוכלו לעזור בעיצוב תפיסות זיקנה חיוביות שבתורן יסייעו בקידום בריאותם הנפשית של המטופלים.