בדידות וחרדה מהזקנה בדיורים מוגנים ובמרכזי יום

מטרת העבודה: המחקר הנוכחי בוחן כיצד בדידות וחרדה חברתית באים לידי ביטוי בדיורים מוגנים ומרכזי יום. בדידות מוגדרת כחוויה הסוביקטיבית של אי התאמה בין הרצוי למצוי מבחינת הקשרים החברתיים ואילו חרדה בנוגע לזקנה מוגדרת כדאגה בנוגע לאובדנים ולתוצרים השליליים של הזקנה. למרות הבדלים משמעותיים בין מרכזי יום לדיורים מוגנים, בנוגע למצבם הכלכלי, הבריאותי והתפקודי של הדיירים, אפשרויות המימון של השירות וסוג התמיכה המוצעת על ידי כל אחד מהשירותים, שני סוגי השירות נועדו לספק תמיכה חברתית ולהפחית את הבדידות בקרב אנשים מבוגרים. לפיכך-המחקר בחן, בין היתר, האם הבדלים ברמות הבדידות בין שני סוגי השירות מתווכים/מוסברים באמצעות הבדלים ברמות החרדה מהזקנה.

שיטות: מחקר חתך שכלל ארבעה מרכזי יום וארבעה דיורים מוגנים, סך הכול- 456 איש.

ממצאים: זקנים במרכזי יום דיווחו על רמות גבוהות יותר של בדידות ורמות גבוהות יותר של חרדה מהזקנה לעומת זקנים בדיורים מוגנים. חרדה מהזקנה הסבירה באופן חלקי את הקשר בין סוג השירות לבין בדידות.

מסקנות: למרות שלא נתן להסיק בנוגע לסיבתיות, יתכן כי דיורים מוגנים מספקים מענה חברתי טוב יותר עבור אנשים זקנים. עוד יתכן כי התערבויות המיועדות להפחית חרדה מהזקנה יפחיתו בדידות בקרב זקנים.