תפיסת גיל, בדידות ודיכאון במחצית השנייה של החיים

מטרת העבודה: מבוגרים שתופסים את ההזדקנות שלהם כיותר חיובית נוטים גם לחוות פחות דיכאון, אולם עדיין לא ברור מהו האופן שבו תפיסות גיל אלו משפיעות על המצב הנפשי. המחקר הנוכחי בוחן את האפשרות שתפיסות גיל משפיעות על דיכאון באמצעות הפחתת תחושת בדידות.

שיטות: המחקר התבסס על נתונים מסקר הפרישה והבריאות האמריקני (HRS) והתמקד במבוגרים בני 50 ומעלה. המחקר התבסס על שלוש נקודות זמן על מנת להעריך תיווך לאורך זמן. תפיסות גיל נמדדו בשנת 2008 באמצעות תת הסולם "עמדות כלפי הגיל" של סולם המורל של המרכז הגריאטרי בפילדלפיה. בדידות נמדדה בשנת 2012 ודיכאון נמדד בשנת 2016, באמצעות מדד CESD לתסמיני דיכאון. ניתוח הנתונים נעשה באמצעות Structural equations modeling ובחן מודל של תיווך להערכת הקשר בין תפיסות גיל, בדידות ודיכאון.

ממצאים: מבוגרים שתפסו את הגיל שלהם באופן חיובי יותר בשנת 2008 הרגישו פחות בודדים בשנת 2012. אלו שהרגישו פחות בודדים דיווחו על שכיחות פחותה של תסמיני דיכאון לאחר ארבע שנים. בנוסף, מצאנו שלתפיסת הגיל יש קשר ישיר עם דיכאון, גם לאחר ששקללנו את השפעת הבדידות. תוצאות אלה נמצאו לאחר פיקוח על משתנים סוציו-דמוגרפים ובריאות.

מסקנות: תפיסת הגיל של מבוגרים עשויה לתרום לתחושת בדידות, אשר מסבירה לפחות חלק מהדיכאון שהם חשים. אנשי מקצוע שעובדים עם האוכלוסייה המבוגרת צריכים להיות מודעים להשפעות הרב-תחומיות של תפיסות גיל במחצית השנייה של החיים, אשר קשורות הן לאופן שבו אנשים תופסים את מצבם החברתי והן לבריאות הנפשית שלהם.