בדידות וקשרים חברתיים קרובים: התפקיד של גיל סובייקטיבי

רקע ומטרות: על פי תאוריית הסלקטיביות החברתית-רגשית של קרטנסן (1992), כשאנשים תופסים את זמן החיים שלהם כמוגבל, הם נוטים לשנות את סדרי העדיפויות החברתיים שלהם ולבחור למקד את תשומת ליבם במערכות יחסים חברתיות קרובות הנושאות את המשמעות הרגשית הגדולה ביותר עבורם. בעוד שתהליך זה אמור לעזור בהקלה על בדידות, הבדלים אישיים בחווית ההזדקנות קשורים גם הם ליכולתו של אדם ליהנות מהסביבה החברתית הקרובה שלו. גיל סובייקטיבי הוא משתנה מרכזי בהקשר זה, ומוגדר כגיל שאנשים מרגישים בו ביחס לגילם הכרונולוגי. הרגשה מבוגרת מגילו של אדם עלולה לרמוז על חוסר התאמה נתפס בין העצמי לסביבתו החברתית, לפיכך, גיל סובייקטיבי מבוגר עשוי לפגוע ביכולת ליהנות מהיתרונות האפשריים שיחסים חברתיים קרובים יכולים להציע: בראש ובראשונה - הקלה על הבדידות. מכאן, שמטרת המחקר הנוכחי היתה לחקור את תפקיד הגיל הסובייקטיבי בקשר בין קשרים חברתיים קרובים ובדידות.

שיטה ומשתתפים: במדגם טלפוני מייצג, ישראלים נשואים או במגורים משותפים, במחצית השנייה של החיים (N = 360) התראיינו בערבית ועברית (לפי שפת האם) ודיווחו על מערכות היחסים החברתיות הקרובות שלהם, רמת הבדידות שלהם וגילם הסובייקטיבי.

תוצאות: נמצא קשר שלילי בין מספר מערכות היחסים החברתיות הקרובות ובדידות. יתרה מזאת, גיל סובייקטיבי התגלה כממתן את הקשר בין קשרים חברתיים קרובים ובדידות, כך שהקשר היה חלש יותר בקרב בעלי גיל סובייקטיבי מבוגר.

מסקנות: זהות הגיל של האדם עשויה להשפיע לרעה על היכולת להפיק תועלת ממערכות יחסים חברתיות. באופן זה, אנשים עם גיל סובייקטיבי מבוגר אינם יכולים לרוב ליהנות מקשרים חברתיים קרובים כדי להקל על הבדידות כמו עמיתיהם בגילאים הצעירים-סובייקטיביים. לכן, המאמצים להתייחס לבדידותם של מבוגרים צריכים לשקול להתמקד בתפיסות הזיקנה של מבוגרים. ממצאינו מראים כי קידום עמדות חיוביות יותר כלפי הזדקנות עשוי לעזור לאנשים להפיק תועלת רבה יותר מהקשרים החברתיים ההדוקים שיש להם כבר. לכן, בתכנון התערבויות עתידיות שמטרתן לשפר את הרווחה בגיל מבוגר על ידי הפחתת הבדידות - כדאי להתייחס לתפיסתם של מבוגרים לגבי הזדקנות.