עוינות ובדידות: בחינה של היחסים ההדדיים בין המושגים בשימוש בנתוני אורך

מטרות המחקר: על פי המודל האבולוציוני לבדידות של קאסיופו, בדידות מעוררת תחושה של חוסר בטחון, וגורמת לאדם הבודד "לעמוד על המשמר" ולתפוס ביתר קלות איומים. רגישות היתר לאיומים עשויה לגרום לאדם הבודד לאמץ התנהגויות של התגוננות ודחיה שמטרתן שימור העצמי, בהן גם עמדות עוינות כלפי סביבתם החברתית. אנשים בודדים גם נוטים להעריך את התנהגויות האחרים בצורה שלילית יותר, והפרשנות השלילית עשויה לעודד התנהגויות עוינות כלפי הזולת. עוינות, בפני עצמה, עשויה לדחות אחרים, ובכך לגרום לבדידות רבה יותר.

שיטה: במחקר זה השתמשנו בנתוני ה Health and Retirement Study האמריקאי על מנת לבחון את היחסים ההדדיים, הבו-זמניים של בדידות ועוינות במדגם של 7500 נבדקים, אשר נמדדו פעמיים בפער של 4 שנים בין המדידות.

תוצאות: תוצאות המחקר מציעות כי בדידות גורמת לעליה בעוינות, ובו זמנית, עוינות גוררת עליה בבדידות, כאשר אין הבדל בעוצמת ההשפעה בין הכיוונים.

מסקנות: בדידות גובה מחיר כבד מן האדם הבודד, בכך שהיא מעצבת את הסכמה הקוגניטיבית שלו, ויוצרת תפיסה של האחרים כמי שאין לסמוך עליהם. באותו זמן, תפיסת האחרים כמי שאין לבטוח בהם מגבירה את תחושת הניכור של האדם, וגורמת להעמקת הבדידות.

המחקר מוסיף לידע הקיים בנוגע לבדידות, ומדגיש כי בנוסף למחירים הפיזיים והנפשיים שהאדם הבודד משלם, ישנם גם שינויים בסכמות הקוגניטיביות, ובדידות משנה את הדרך בה תופס האדם הבודד את סביבתו החברתית. בנוסף, המחקר מוסיף לידע הקיים בנוגע לעוינות. המחקר בעוינות התמקד, עד היום, בעיקר במחירים הפיזיים שגובה עוינות. מחקר זה מראה כי לעוינות מחירים חברתיים כבדים.

מבחינה פרקטית, התערבויות שמטרתן להפחית בדידות עשויות להיטיב עם המשתתפים אם יטפלו בסכמות החברתיות שלהם. התערבויות שמטרתן לטפל בתפיסות עוינות, ראוי שיאמדו את מידת הבדידות של המשתתפים בהן ויציעו דרכים לטפל בה.