הזדקנות בצל טראומה - השפעות ארוכות טווח של נפילה בשבי על תהליכי הזדקנות

מטרת העבודה: טראומת השבי טומנת בחובה השלכות משמעותיות ארוכות טווח ברמה הפסיכולוגית, הקוגניטיבית והביולוגית. לאור זאת, פדויי השבי מהווים אוכלוסיה פגיעה לתהליכי הזדקנות מוקדמים ומואצים. הרצאה זו תשלב מספר מחקרים אשר בחנו לאורך עשרות שנים את השלכותיה של טראומת השבי, בפרט הפרעה פוסט טראומטית ובעיות שינה על מדדי הזדקנות, בפרט תפקוד קוגניטיבי וטלומרים.

שיטה: אוכלוסיית המחקר כוללת לוחמים שנפלו בשבי המצרי והסורי במלחמת יום הכיפורים, וקבוצת ביקורת של לוחמים שלחמו באותה המלחמה ולא נפלו בשבי. מחקר זה כולל ארבע נקודות מדידה (1991, 2003, 2008, 2015) בהן הוערכו באמצעות שאלוני דיווח עצמי מדדי המחקר, כאשר בנקודת הזמן האחרונה (2015), עם הגיעם של הלוחמים לתהליכי הזקנה הוערו גם תפקוד קוגניטיבי ונלקחה בדיקת דם לטלומרים. בוצעו ניתוחים של מדידות חוזרות, אנובות וניתוח נתיבים למסד הנתונים.

ממצאים: פדויי שבי עם הפרעה פוסט טראומטית כרונית תפקדו פחות טוב במבדק קוגניטיבי, זאת בהשוואה לפדויי שבי עם דפוסי ההפרעה הפוסט טראומטית האחרים (מושהה, חסין, מחלים).בנוסף, פדויי שבי שדיווחו על סבל פיזי ופסיכולוגי במהלך תקופת השבי, לצד ריבוי תסמינים חודרניים, התקשו יותר במבדק הקוגניטיבי. לבסוף, קשיי שינה לאורך השנים נמצאו קשורים לתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר, אך לא לטלומרים קצרים יותר. אף על פי כן, כאשר בוצעה בקרה על תסמינים פוסט טראומטיים, נמצא קשר בין תפקוד קוגניטיבי לבין אורך הטלומרים.

מסקנות: טראומה בינאישית (נפילה בשבי) הינה טראומה מתמשכת בעלת השלכות ארוכות-טווח על תהליך ההזדקנות. מחקרנו מצביעים על הפרעה פוסט טראומטית כרונית, לצד קשיי שינה מתמשכים כגורמים משמעותיים המשפיעים על תפקוד קוגניטיבי וטלומרים. ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות באבחון וטיפול מוכווני הזדקנות מוקדמת אצל אוכלוסיות טראומטיות, בפרט פדויי שבי. יותר מכך, עולה חשיבות רבה לבצע הערכות קוגניטיביות לצד בחינה של קשיי שינה, כסמנים לתהליכי הזדקנות.