בדיקת וויליאמס לתפקוד חצוצרת השמע- סקירת ספרות

רקע: תעלת האוסטכיוס, הנקראת גם "חצוצרת השמע" מחברת בין הלוע האפי לאוזן התיכונה. אחד מתפקידיה הוא איזון לחצים בין הסביבה לחלל האוזן לתיכונה. בשנת 1975 הציעה Williams (להלן "וויליאמס") בדיקה שנועדה לאבחן יכולת זו באמצעות בדיקת טימפנומטריה. מאז, מספר חוקרים נוספים הציעו דרכים לשפר את ביצוע הבדיקה או ניתוח התוצאות.

רציונאל: מכשירי טימפנומטר מסוגים שונים מכילים פרוטוקול מובנה לביצוע הבדיקה המתבצעת במספר מכונים בארץ. מטרת ההרצאה לשפוך אור על יעילות הבדיקה לאבחון בעיות בתפקוד חצוצרת השמע.

שיטה: בתאריך 1.10.19 בוצעה סקירת ספרות הכוללת את שמותיהם של כל המקורות אשר ציטטו את המאמר של וויליאמס או את האדפטציות הנ"ל (1977 Seidemann & Givens,; Seifert, Seidemann & Givens, 1979; 2013 Augustine et al.,) באמצעות google scholar. המאמרים צוטטו 73 פעמים בסך הכל, מתוכם 11 מקורות הציגו נתונים כמותיים לגבי הבדיקה. בהרצאה זו תוצג סקירת ספרות זו אשר תתמקד במידת הרגישות והסגוליות של הבדיקה לזיהוי בעיה בתפקוד חצוצרת השמע והאדפטציות שהוצעו.

תוצאות: לפי ניתוח מטא- אנליזה הכולל 445 אוזניים, סגוליות הבדיקה לפי הקריטריון המקורי של וויליאמס הינה 24.4%. רגישות הבדיקה לא נבדקה. בסקירה יוצגו גם תוצאות לפי קריטריוני מעבר נוספים.

דיון: סקירת הספרות מחזקת את האמירה של וויליאמס לפיה היכולת להזיח את הטימפנוגרמה באמצעות בליעה מעידה על תפקוד תקין של החצוצרה, אך אי יכולת לבצע זאת רק מעלה חשד לבעיה בתפקודה. ישנן מגוון פתולוגיות של חצוצרת השמע וחשוב להעמיק באנמנזה, לדעת מתי להפנות לבדיקה זו ו/או לכלים נוספים.