חוויית הכניסה לתפקיד הטיפול בהורים מבוגרים

מטרת העבודה: בעקבות העלייה בתוחלת החיים, תפקיד הילד הבוגר כמטפל בלתי-פורמלי בהוריו המבוגרים הפך לשלב חיים צפוי. למרות זאת, המודעות אליו והשיח סביבו חסרים, והוא "שקוף" חברתית: כמעט ולא מתקיימת הכרה רשמית בתפקיד, לרוב לא מתקיימת הכנה אליו, והוא נלמד תוך ניסוי וטעיה. הספרות מלמדת שבני המשפחה המטפלים נמצאים בסיכון לחוות לחץ, עומס ושחיקה ואף סימפטומים דיכאוניים ובריאות ירודה. המחקר הנוכחי עוסק בחוויית הכניסה של ילדים בוגרים לתפקיד המטפלים בהוריהם ובהתמודדות שלהם עם תפקידם החדש.

שיטות: המחקר איכותני ומבוסס על ראיונות עומק עם 30 גברים ונשים שהגדירו עצמם כמטפלים בהוריהם (ברמות טיפול שונות). המרואיינים השתייכו לקבוצות שונות בחברה הישראלית וביטאו קולות שונים. הראיונות נותחו בניתוחי תוכן בשילוב טכניקות של ניתוח נרטיבי.

ממצאים: נטילת תפקיד הטיפול בהורים היא חוויה מטלטלת, הנחווית בדרך כלל כבלתי צפויה וככפויה וכשלב חדש במהלך החיים. הכניסה לתפקיד כרוכה בהצפה רגשית משמעותית, הכוללת תחושות שליליות עזות: לחץ, דאגה, אשמה, כעס, מבוכה ופחד. לצדן עולה גם חמלה וכן תחושות חיוביות: העצמה וסיפוק בעקבות "הצלחות" בתפקיד, הזדמנות קירבה להורה, חיזוק הקשרים המשפחתיים. תמה משמעותית הייתה חלוקת התפקידים בין בני המשפחה: עלו תחושות כעס ומרמור, ולצידן הכרה בהזדמנויות אשר התפקיד יצר בקשר עם בני המשפחה המטפלים האחרים. תמה משמעותית נוספת הייתה היפוך התפקידים בין ההורה והילד הבוגר. משתתפי המחקר שיתפו את המשאבים שמצאו לכוחות ולהתמודדות. לבסוף, עלתה החשיבות של ביטוי החוויה והתחושות במסגרת הראיונות.

מסקנות: הטיפול בהורים המבוגרים מהווה שלב חדש במעגל החיים המשפחתי, לרוב שנים לאחר שהילדים הבוגרים עזבו את בית הוריהם. ממצאי המחקר הצביעו על גישוש אחר משאבי התמודדות. חווייתה של בעיה חברתית זו כחוויה אישית הצביעה על הצורך בשיח חברתי על הנושא, על מנת להקל על הכניסה לתפקיד ולצורך היערכות לקראתו. הספרות נוטה להדגיש את ההיבטים השליליים בטיפול; במחקר הנוכחי באו לידי ביטוי גם חוויות חיוביות הכרוכות בו. אנשי המקצוע יכולים להיעזר בכוחות ובמשאבים שעלו לצורך פיתוח אסטרטגיות התמודדות.