Phoneme Specific Nasal Emission ו- Phoneme-Specific Hypernasality במטופלים עם ובלי אנומליות מבניות במנגנון החיכי לועי

אי ספיקה חיכית לועית הבאה לידי ביטוי בהיפרנזליות, בריחת אויר אפית, שגיאות פונולוגיות ושגיאות קומפנסטוריות, תתכן על רקע בעיה מבנית או נוירוגנית במנגנון החיכי לועי, או סיבה פונקציונלית- velopharyngeal (mislearning (VPM הבאה לידי ביטוי באסטרטגיה ארטיקולטורית מסוג (phoneme-specific nasal emission (PSNE) בעיצורים /s/ /z/, / ∫ / ובצרור /ts/, או/ו אסטרטגיה מסוג/ ŋ/phoneme-specific hypernasality (PSH) הבאה לידי ביטוי- בעיצורים /n/ /l/. מטרת המחקר הנוכחי לבדוק את קשר בין שגיאות פונולוגיות, שגיאות קומפנסטוריות ושגיאות מסוג PSNE ו-PSH ובהתייחס לתקינותו של המנגנון החיכי לועי. שיטה: 1,252 מטופלים עם אי ספיקה חיכית לועית השתתפו במחקר.הם חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה א`- 350 מטופלים עם שסעי חיך ושפה, קבוצה ב`- 736 מטופלים עם אנומליות נסתרות במנגנון החיכי לועי, וקבוצה ג`- 166 מטופלים עם VPM ללא בעיה מבנית במנגנון החיכי לועי. כל המטופלים עברו הערכת דיבור המותאמת לבעיות בדיבור על רקע אי ספיקה חיכית לועית ונזואנדוסקופיה. תוצאות: למטופלים מקבוצה א` אשר סבלו משגיאות קומפנסטורית היו באופן מובהק (p<.006) פחות שגיאות פונולוגיות (49%) ממטופלים בקבוצה ב` אשר סבלו משגיאות קומפנסטוריות (63%). בקבוצה א` ל 6% היו שגיאות מסוג PSNE מביניהם ל 53% היו שגיאות פונולוגיות. 2% היו להם שגיאות מסוג PSH ומביניהם ל- 25% היו בעיות פונולוגיות. בקבוצה ב` ל- 4% היו שגיאות מסוג PSNE מתוכם ל- 25% היו שגיאות פונולוגיות. 3% היו להם PSH מתוכם ל- 64% היו שגיאות פונולוגיות. בקבוצה ג`, ל 56% היו שגיאות מסוגPSNE מביניהם ל- 42% היו שגיאות פונולוגיות. ל- 44% היו שגיאות מסוג PSH מביניהם ל-42% היו שגיאות פונולוגיות. שכיחות השגיאות מסוג backing נמצאה גבוהה יותר באופן מובהק(p<.000) בקבוצה ג` בהשוואה לקבוצה ב`. בקבוצה א` לא נמצאו שגיאות מסוג backing. מסקנות: המחקר הנוכחי מציג נתונים לקשר האפשרי בין אסטרטגיות ארטיקולטוריות מסוג PSNE ו-PSH לשגיאות פונולוגיות ולשגיאות קומפנסטוריות במטופלים עם או בלי אנומליות מבניות במנגנון החיכי לועי. נתונים המאפשרים דיון בעל חשיבות קלינית רבה בהחלטות הטיפוליות.