על החיים ועל המוות בפסיכותרפיה

בהרצאתי אציג תהליכים מקבילים בהתפתחות המקצועית והאישית שלי לאורך השנים בנושא המוות וטיפול באבל. המסע האישי בטיפול באבל בעקבות מוות החל בהתנדבותי לסייע בהתערבות הראשונה למשפחות השכולות במלחמת יום הכיפורים דרך "אגף השיקום" של משרד הביטחון. כשהתחלתי, הייתי עובדת סוציאלית ללא ניסיון בטיפול באבל, ואמא צעירה שפחדה פחד מוות מהמוות. כמעט חצי מאה מאוחר יותר, בעשור השמיני לחיי, נושא המוות והטיפול בשכולים עבר תמורות רבות, וההתבוננות המקצועית והאישית מזוקקת ומאפשרת "להסתכל למוות בעיניים ולהישאר בחיים". אפרט ציוני דרך במסע שבו החיים והמוות נשזרים למארג מיוחד ואינסופי, ברוח מילותיו של המשורר ג`יבראן (1987): "אם עז רצונך לחדור לרוח המוות, הרחב ליבך לדעת את גוף החיים. כי החיים והמוות חד הם כמו הנהר והים שהם אחד".