"כמו כלים שלובים" - החיים בצילו של מותו הקרב של בן זוג בגיל הזיקנה – המוות לאורם של החיים

בהרצאה זו אציג טיפול ביבליותרפי בא`, כבת 80, שסעדה את בן זוגה ח` במשך שנים ארוכות של גסיסה, בעקבות מחלה שגרמה להתדרדרות מתמשכת וקיצונית במצבו התפקודי והקוגניטיבי. אתאר את עיקרי התהליך הטיפולי, ואראה כיצד החיים שהיו - וממשיכים – נשזרו בטיפול באופן שסייע לא` לבנות חיים עצמאיים, מלאי עניין והנאה, גם לאחר מותו של ח`. במשך שנים רבות היה ח` בתפקיד ציבורי כשא` לצידו, ובני הזוג קיימו חיים רבי-פעלים ומשמעות, בזוגיות צמודה ועמוקה של למעלה מיובל שנים. פגישותינו התקיימו בשנה האחרונה לחייו של ח`, כשהחולי והמוות היו נוכחים במלוא עוצמתם בפגישותינו, לצידם של החיים – שא` הייתה נחושה להמשיך בהם, גם אם הדבר דרש הגדרה מחודשת של מקומה מול עצמה, משפחתה וסביבתה.

אדגים כיצד השתמשנו בטיפול בטקסטים ובמטפורות שא` טבעה והפכו ללייט-מוטיבים שקידמו משמעותית את הטיפול (ראו אליצור, 1992): א`, שראתה את עצמה תמיד ככינור שני לצד ח`, החלה להרחיב את ראייתה לגבי תפקידו וחשיבותו של הכינור השני, והדבר איפשר לה לשוב ולהתחבר לכוחות החיים שתמיד בערו בה. בתוך כך היא שחררה בהדרגה ובכאב עצום את ח` למותו. בהמשך, בשבועות האחרונים לטיפול ולחייו של ח`, היא טבעה את המטפורה כלים שלובים כדי לתאר את התעצמות המאבק הפנימי בין ה"יש" לבין ה"אין", והעבודה הטיפולית העקבית עם המטפורה הזו תרמה משמעותית להמשך קיומו של ה"יש" לנוכח ה"אין" בחייה של א`, גם לאחר מותו של ח`.

אצביע על החשיבות העצומה של התמיכה הטיפולית באדם המטפל בקרובו הנוטה למות, על ידי מתן מקום לתחושות חוסר האונים, הכעס והחרדה שמצב כזה מעורר, אך גם לחיבור לחיים. כך, הטיפול הנפשי מאפשר לסועד/ת את החולה להתמודד ולהשלים עם מציאות מתעתעת של מוות בחיים, ולטפל טוב יותר באדם החולה – ולא פחות מכך בעצמו/ה. אתייחס גם למורכבות תהליכי ההעברה בטיפול כזה (ראו בר-טור 2005, 2015), ולמשמעות שהייתה בעבורי – כמטפלת שחוותה בעצמה אובדנים קשים בחייה – לליווי של א` בהתמודדותה עם מותו הצפוי של בן-זוגה.