מאפייני החולים בהנשמה הממושכת באשפוז לעומת ההנשמה בבית

מטרת העבודה: הנשמה ממושכת ניתנת בעיקר במוסדות לטיפול ממושך ובמחלקות ייעודיות. בשנים האחרונות הוחל בהנשמה ממושכת בבית החולה. מטרת עבודה זו להשוות בין שני דרכי ההנשמה מבחינה רפואית, תפקודית, נפשית, עומס המטפלים ומבחינה כלכלית.

שיטות: נערכה השוואת ההנשמה הממושכת בקרב 47 חולים שהונשמו בביתם ו-76 מונשמים במחלקות המונשמים בבית חולים "הרצוג" בירושלים. נערך ראיון לפי טופס מובנה עליו חתמו המונשמים או האפוטרופוס/ בן משפחה/ קרוב שלהם. נבדקו נתונים סוציו-דמוגרפיים, ;השכלה, מצב כלכלי, מצב רפואי כולל תחלואה בעבר, סיבות לצורך בהנשמה הממושכת, תרופות, מספר שעות ההנשמה ביממה, דרכי ההחלטה על ההנשמה, מצב תפקודי לפני הנשמה. כמו כן נשאלו המונשמים על יחסם להיותם מונשמים (אם היית צריך להחליט שנית האם להיות מונשם, במה היית בוחר: "כן, הייתי בוחר שנית להיות מונשם/ לא/ לא בטוח".

תוצאות: יותר מונשמים היו בהכרה בבית 40/46 לעומת המאושפזים 22/74. המונשמים בבית היו יותר צעירים. בבית היו לחולים יותר מחלות דגנרטיביות נוירווסקולריות לעומת האשפוז. בבית היה למונשמים פחות דכאון, אך לא נמצאו הבדלים בעייפות, תאבון, בחילה, קוצר נשימה והרגשה כללית רעה. לא היו הבדלים בעומס על המטפל הראשוני. ממצא מפתיע היה ש82% ו-91% מהמונשמים הערניים בבית ובאשפוז היו בוחרים שוב להיות מונשמים אם זה היה נדרש, וכן 85% מהמטפלים היו בוחרים שנית בהנשמה בקרב המונשמים שאינם בהכרה. תמותה בששה חודשים ופצעי לחץ היו שכיחים יותר באשפוז. לא נמצאו הבדלים בשכיחות הזיהומים בבית ובאשפוז. עלות ההנשמה בבית היא כשליש מעלותה באשפוז ממושך.

מסקנות:

1. למרות ההבדלים בין הסביבה הביתית לעומת האשפוז, הסבל של המונשמים היה קטן יחסית למצופה. בשניהם היחס להנשמה היה דומה והרגשת עומס דומה של המטפל הראשוני. לכן נראה כי הן מסיבות רפואיות והן מהמימד הכלכלי רצוי להנשים חולים בבית בכל מקום שבו זה אפשרי.
2. מתברר כי המונשמים נאחזים בחיים ומאשרים כי לו היו צריכים לבחור שנית בין הנשמה ממושכת ובין האלטרנטיבה היו בוחרים שנית להיות מונשמים.