הקשר בין ויסות רגשות ומיינדפולנס לבין סולנות במחצית השניה של החיים

מטרת העבודה: סולנות (positive solitude), בה עוסק מחקר זה, היא פועל יוצא של בחירתו הוולונטרית של האדם לשהות בחברת עצמו. על אף קיומה של ספרות ענפה העוסקת ב"מגפת הבדידות", היכולת לסולנות, ותרומת הוויסות רגשי במוסיקה ומיומנויות לניהול התודעה (דוגמת מיינדפולנס) ליכולת זו בגיל הזקנה- נעדרות לחלוטין מהשיח המחקרי. השערות המחקר הנוכחי היו כי במחצית השנייה של החיים, היכולת לסולנות יכולה להיתרם מהיכולת להשתמש באסטרטגיות שונות לויסות רגשות באמצעות מוסיקה, מהיכולת למיינדפולנס ומהשילוב בין שתי יכולות אלו.

שיטות: על מנת לבחון את הקשרים הללו נעשה שימוש במדגם נוחות שכלל 127 מבוגרים לא מוסיקאים מגיל 40 ומעלה (גיל ממוצע 67.5, 51.2% נשים). כלי המחקר כללו שאלות לגבי פרטים משתני רקע, שאלון סולנות, שאלון ויסות רגשי במוסיקה ושאלון קשיבותMindfulness) ).

ממצאים: ממצאי המחקר הנוכחי מראים, כי שלוש השערות המחקר אוששו, ובהתאם לצפי, במחצית השנייה של החיים תורמת היכולת לוויסות רגשי במוסיקה לסולנות, כי היכולת למיינדפולנס תורמת אף היא לסולנות, וכי היכולת למיינדפולנס בתקופת חיים זו אכן ממתנת את הקשר בין וויסות רגשי במוסיקה ובין סולנות, כך שכשהיא גבוהה, הקשר בין וויסות רגשי באמצעות מוסיקה לבין סולנות - נחלש.

מסקנות: ממצאי המחקר מעמיקים את ההבנה בנוגע לתרומה שיש לוויסות הרגשי באמצעות מוסיקה, ליכולת למיינדפולנס ולשילוב בין השתיים, ליכולת לסולנות בגיל המבוגר. כמו כן, תוצאות הקשרים החיוביים שנמצאו בין מדדי אסטרטגיות הוויסות הרגשי במוסיקה לבין היכולת לסולנות, מתיישבות עם התיאוריות הטוענות לשיפורה של מערכת הוויסות הרגשי בגיל המבוגר. ממצאים אלו מעודדים את המשך המחקר הנוגע לתרומתן של התערבויות שמתבססות על אסטרטגיות לויסות רגשות באמצעות מוסיקה ועל היכולת למיינדפולנס בגיל הזיקנה.