קשר בין השתייכות מגזרית ומקום מגורים לאופנות תקשורת

מטרת המחקר: לבדוק קשר בין משתנים דמוגרפיים לאופנות תקשורת של צעירים עם לקות שמיעה (לק"ש). רקע תיאורטי: שאיפה של הורים שומעים לילדים עם לק"ש היא פיתוח כישורי שפה ודיבור. שימוש בשפה הדבורה מהווה תוצא של שיקום ילדים עם לק"ש. פערים בבריאות מערבים משתנים שונים, ביניהם השתייכות אתנית ומקום מגורים גיאוגרפי. בספרות מדווח שהשתייכות אתנית קשורה בניתוק קשר של ילודים שנכשלו בבדיקת הסינון השמיעתי, בגיל אבחון לק"ש, ובגיל התאמת מכשיר שמיעה. מחקרים ממעטים להתייחס למקום המגורים בחקר שיקום לק"ש. מקום מגורים נמצא קשור בניתוק קשר של ילודים שנכשלו בבדיקות סינון שמיעה. בישראל המגזר הערבי הנו המיעוט האתני הגדול ביותר. קבוצה אתנית נוספת היא המגזר החרדי. מממצאי מחקרים בישראל הצביעו על כך שהורים לילדים עם לק"ש מהמגזר הערבי משתמשים פחות בכל סוגי השירותים, וכן שדתיות קשורה במעורבות הורים בשיקום מוקדם של ילדיהם לקויי השמיעה. טרם נחקר הקשר בין אופנות תקשורת, כתוצא של שיקום לק"ש, ומשתנים אלה.

שיטת מחקר: מידע אודות אופנות תקשורת, מגדר, שימוש בעזר שמיעתי, השתייכת אתנית, מקום מגורים גיאוגרפי, וסטאטוס שמיעתי של בני משפחה מדרגה ראשונה נלקח מתיקים של 1,210 צעירים עם לק"ש סנסורי-נאוראלית חמורה-עמוקה פרה-לינגואלית בגילאי 18-30 שנה ללא מוגבלות נוספת. מתוכם ל – 386 היה שתל שבלול, עם גיל השתלה ממוצע של 6.87 שנים. ממצאים: במבחני חי-בריבוע נמצא קשר מובהק בין כל משתני המחקר לאופנות תקשורת. בקרב משתתפים עם שתל שבלול נמצא בנוסף קשר מובהק בין גיל השתלה לאופנות תקשורת. במבחני רגרסיה נמצאה תרומה מובהקת של כל משתני המחקר לאופנות תקשורת. באופן ספיציפי, במדגם כולו, ובקרב תת-הקבוצה של משתתפים עם שתל שבלול, להשתייכות למגזר החרדי הייתה תרומה שלילית מובהקת לשימוש בשפת סימנים ותקשורת משולבת. להשתייכות למגזר הערבי הייתה תרומה חיובית מובהקת לשימוש בשפת סימנים ותקשורת משולבת. למגורים בפריפריה הייתה תרומה חיובית מובהקת לשימוש בשפת סימנים. דיון: בישראל להשתייכות מגזרית ומגורים בפריפריה השלכות על תוצא השיקום של ילדים עם לק"ש פרה-לינגואלית כפי שהוא בא לידי ביטוי באופנות תקשורת.