מטרת העבודה: התערבויות בספרות התרפיה במוזיקה בקרב אנשים זקנים מתמקדות בעיקרן באוכלוסייה הסובלת ממחלות תלויות גיל. יתרה מזו, התערבויות המתבססות על שימוש בטכניקות של אלתור קולי בקרב אנשים זקנים הינן נדירות. לכן, מחקר זה הציע התערבות אשר למיטב ידיעתי לא קיימת בספרות הטיפול במוזיקה ובדק כיצד התערבות קבוצתית באלתור קולי בתרפיה במוזיקה בקרב אנשים מבוגרים בני 60 ומעלה המתגוררים בקהילה, ללא השכלה מוזיקלית פורמאלית וללא מחלות כרוניות (כולל מחלות פסיכיאטריות), השפיעה על רווחתם הנפשית.
שיטות: המשתתפים שמתגוררים בקהילה (108n=, 22 גברים ו-86 נשים) היו בגילאי 60-93 (M = 70.25, (SD = 7.34. הם כללו קבוצת התערבות (מתנדבים) וקבוצת ביקורת (רשימת המתנה). ההתערבות בוצעה בקבוצות בנות 8-10 משתתפים כל אחת (סה"כ 6 קבוצות), אשר הועברו על ידי שתי מטפלות במוזיקה וכללו 12 פגישות באורך של 90 דקות, אחת לשבוע. ההתערבות התבססה על טכניקות של אלתור קולי, כתיבת שירים והופעה מסכמת. בכדי לבחון את תוצאותיה, התבצעו מדידות באמצעות כלים כמותיים ואיכותניים. הכלים הכמותיים כללו שאלונים אשר הועברו למשתתפים בחמישה מועדים שונים ובחנו את תפיסות משתתפי הקבוצה לגבי רווחתם הנפשית וגילם. הכלים האיכותניים כללו ראיונות חצי- מובנים של משתתפי קבוצת ההתערבות, אשר גם הם בחנו תפיסות אלה במסגרת שתי קבוצות מיקוד. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח רב רמות שהשווה בין תוצאות השאלונים בשתי קבוצות המחקר.
ממצאים: ממצאי ניתוח רב רמות מראים את המגמות המובהקות הבאות שנמצאו רק בתפיסת המשתתפים בקבוצת ההתערבות, אך לא בקבוצת הביקורת: גיל סובייקטיבי צעיר יותר, יותר מסוגלות עצמית, יותר סיפוק מהחיים ופרספקטיבת עתיד רחבה יותר. בנוסף נמצאה ירידה מובהקת ברמת המצוקה הנפשית בקבוצה זו.
מסקנות: ממצאי המחקר מעידים על התרומה המשמעותית של התערבות באלתור קולי קבוצתי לאנשים זקנים המתגוררים בקהילה. שיפור זה ברווחתם הנפשית יכול לסייע להם רבות ולמנוע שחיקה ופגיעה בבריאותם ובתפקודם ומלמד על הצורך בלימוד ההתערבות שפותחה ובפיתוח התערבויות נוספות, לרווחת אנשים זקנים ללא תחלואה פורמאלית, המתגוררים בקהילה.