ייחוס גיל לשירים ישראליים כמדד לתפיסות גילניות לאורך החיים

מטרת העבודה: גילנות (ageism) מוגדרת כאפליה כלפי אנשים ותפיסתם באופן סטריאוטיפי בשל גילם. בתחום המוזיקה קיימות התייחסויות גילניות שמתבטאות ביחס שלילי של אנשים לשירים שאינם מתקופתם. במחקר זה בחנו את השונות ביחס לשירים ישראליים בין אנשים בגילים שונים ואת הייחוס של גיל למי שאוהב שירים שונים. באופן ספציפי, במחקר זה נעשה ניסיון לזהות שירים ישראלים שנתפסים כשירים "השייכים" לזקנים, למבוגרים ולמתבגרים, במטרה לתקף באופן ראשוני מדד סמוי לתפיסות גילניות וכדי ליצור רפרטואר של שירים שישמשו להידברות בין אנשים מגילים שונים.

שיטות: המדגם כלל 308 אנשים בגיל 11–92, אשר חולקו לשלוש קבוצות גיל: מתבגרים, מבוגרים וזקנים. המשתתפים הקשיבו ל-32 קטעי שירים ישראליים מתקופות שונות, וציינו מה הגיל המיוחס למי שאוהב כל אחד מהשירים. לאחר מכן, ציינו המשתתפים את ההכרות שלהם עם כל שיר ועד כמה הם אוהבים אותו. לסיום ענו המשתתפים על שאלון רקע דמוגרפי ומוזיקלי, ועל שאלון גלוי לבחינת תפיסות גילניות.

ממצאים: ניתוח גורמים הראה כי השירים שנבחרו נחלקים לשלוש קבוצות על בסיס ייחוס גיל העדפה לשירים – שירי התבגרות, שירי בגרות ושירי זיקנה. בנוסף, ייחוס גיל העדפה לשירים נמצא קשור לתפיסות גילניות, כך שבקרב משתתפים בגיל ההתבגרות והבגרות, ככל שייחוס גיל העדפה לשירים היה צעיר יותר (ככל הנראה, ביטוי לתפיסה שרק אנשים צעירים יכולים ליהנות ממוזיקה), התפיסות הגילניות כלפי זקנים, היו גבוהות יותר. בקרב משתתפים בגיל הזיקנה, ככל שייחוס גיל העדפה לשירים היה מבוגר יותר (ככל הנראה, ביטוי לתפיסה שרק אנשים מבוגרים יכולים ליהנות ממוזיקה), החשיבות שיוחסה לגיל בתפיסת העצמי הייתה גבוהה יותר.

מסקנות: הממצאים מראים הבדלים בייחוס גיל העדפה לשירים ובאהבה לשירים בין המשתתפים בקבוצות הגיל השונות (מתבגרים, מבוגרים וזקנים), שעולים בקנה אחד עם ממצאי תיאוריות שעוסקות בתפיסות גילניות לאורך החיים. ייחוס גיל העדפה לשירים יכול לשמש כמדד סמוי לבדיקת עמדות גילניות. בנוסף, השירים שזוהו במדגם כמייצגים שלוש קבוצות גיל יכולים להוות אמצעי להידברות בין בני גילים שונים, במפגשים בין-דוריים ובתכניות התערבות אחרות להפחתת תפיסות גילניות באמצעות מוזיקה.