האם מצבי חיים פגיעים מנבאים גילנות?

מטרת המחקר: גוף ידע מחקרי רחב מתמקד בחקירת גורמי סיכון לגילנות. אחת מהתיאוריות, המסבירות גילנות, הינה תיאוריית ההימנעות ממחלה. על פי תיאוריה זו, אנשים מתרחקים מזקנים, מכיוון שבאופן לא מודע, הם מקשרים את הזיקנה לחולי ומוות. ואכן, מחקרים הצביעו על כך שפגיעות נתפסת למחלות, העצימה תפיסות גילניות. עם זאת, התרומה של מצבי חיים פגיעים אחרים לגילנות טרם נבחנה. מטרת המחקר הינה להעמיק את ההבנה אודות הגורמים העשויים לנבא גילנות על ידי בחינה, לראשונה, של הקשר בין מצבי חיים פגיעים פיזיים/ פסיכולוגיים (סומטיזציה, מצוקה פוסט-טראומתית ורווחה אישית) ומצבי חיים פגיעים חברתיים (תמיכה חברתית ושייכות קהילתית) לבין גילנות.

שיטה: המחקר כלל 200 משתתפים מרחבי ישראל. ניתוחי רגרסיה היררכית בוצעו במטרה לבחון את התרומה הייחודית והמשולבת של המשתנים השונים לגילנות, כמו גם את ההשפעה של האינטראקציה בין גיל ובין משתני המחקר על גילנות.

ממצאים: נמצא כי רווחה נפשית ירודה, מצוקה פוסט-טראומתית גבוהה, ותמיכה חברתית פחותה מנבאים גילנות. מבין כל האינטראקציות שנבדקו, רק האינטראקציה בין גיל לבין מצוקה פוסט-טראומתית נמצאה מובהקת, כאשר ההשפעה של מצוקה פוסט-טראומתית על גילנות גברה עם הגיל.

מסקנות: הממצאים מרחיבים את הידע על גורמי הסיכון לגילנות. נראה כי גילנות מנובאת לא רק על ידי פגיעות נתפסת למחלת, אלא כי גם אנשים, הנמצאים במצבי חיים פגיעים, נמצאים בסיכון לפיתוח עמדות גילניות. בנוסף, הממצאים תורמים להרחבת הידע המחקרי על מצבי חיים פגיעים, כאשר הם מצביעים על כך כי התמודדות עם מצבי חיים פגיעים יכולה להתקשר לעמדות ותפיסות כלפי אוכלוסיות מיעוט. ממצאי המחקר יכולים לסייע בתכנון התערבויות מקצועיות לאנשים זקנים וסביבתם, בהדגישם כי התמודדות של אנשים בסביבתו של הזקן עם מצבי חיים פגיעים, יכולה להשפיע על היחס שלהם לאדם הזקן.