מטרת העבודה: השתתפות בפעילות גופנית ידועה כקשורה באופן עקבי להאטה של תהליכים הקשורים בירידה קוגניטיבית בהזדקנות. מחלת הסוכרת מסוג-2 נמצאה כגורם סיכון משמעותי להתפתחות דמנציה וירידה קוגניטיבית, וכן נמצא כי ביצוע פעילות גופנית תורמת להפחתת הסיכוי לסיבוכים הקשורים לסוכרת. עם זאת, מעט ידוע לנו על ההשפעה של פעילות גופנית על בריאות קוגניטיבית בעבור מזדקנים הלוקים בסוכרת מסוג-2. עם זאת, הראיות לכך בספרות המדעית אינן עקביות. המחקר הנוכחי בא לחקור את הקשר שבין פעילות גופנית לירידה קוגניטיבית בקרב מזדקנים חולי סוכרת מסוג 2.
שיטה: המשתתפים (n=522) הובאו ממחקר מדדי דלקת, מאפיינים ארוכי טווח לסוכרת, וקצב הידרדרות קוגניטיבית (Israel Diabetes and Cognitive Decline), הקוהורט בנוי ממבוגרים גיל +65, עם מדדי קוגניציה בטווח הנורמה, ומאובחנים עם סוכרת מסוג-2. במסגרת המחקר כל 18 חודשים נאספו הנתונים הבאים: פעילות קוגניטיבית (קוגניציה גלובאלית, קשב/זיכרון עבודה, תפקודים ניהוליים, סיווג סמנטי וזיכרון אפיזודי), מדדי פעילות יומיומית ופעילות יומיומית אינסטרומנטלית (I/ADL), פעילות גופנית, נתונים דמוגרפיים ופסיכיאטרים. כמו כן, נתונים הקשורים לבריאות ותוצאות בדיקות דם נאספו בשיתוף פעולה עם קופת החולים מכבי. במחקר הנוכחי המשתתפים חולקו לשתי קבוצות על פי דיווח עצמי אודות השתתפותם בפעילות גופנית: פעילות גבוהה- השתתפות בפעילות גופנית בשעות הפנאי (n=361), או פעילות מתונה- פעילות גופנית הכוללת רק הליכה על מנת להגיע ממקום למקום (n=161). בניתוחים הוחזקו כקבועים משתנים דמוגרפים ומשתנים הקשורים בפעילות וסקולארית.
תוצאות: בניתוח מודל מעורב עם מדידות חוזרות, נמצאה ירידה קוגניטיבית מואצת יותר עבור קבוצת הפעילות המתונה בהשוואה לקבוצת הפעילות הגבוהה, לאורך 36 חודשים, כאשר תוצאה זו נצפתה בעת ניתוח קוגניציה גלובאלית ובפרט עבור סיווג סמנטי וזיכרון אפיזודי. המתאמים היו חזקים עוד יותר כאשר הניתוחים הוגבלו רק למשתתפים שנשארו באותה קבוצת פעילות לאורך זמן, ובעבור כל תחומי הקוגניציה.
מסקנות: בקרב אוכלוסייה מזדקנת עם סוכרת מסוג-2, אורח חיים הכולל פעילות גופנית נמצא קשור להאטה בירידה הקוגניטיבית. מחקר עתידי יכול יכולים לחקור האם השתתפות בפעילות גופנית מפחיתה או מונעת פריצה של דמנציה באוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה למחלה.