רקע: שלב הזקנה בחיי האדם מאופיין בין היתר על ידיי שינויים, אבדות וקירבת סוף החיים. היבטים אלה משפיעים על רווחת הפרט ומאיימים על זהותו. הפרט משתמש בנרטיב בכדי להבין את חייו ולעצב את זהותו. בנוסף, תיאוריה קיומית מניחה שהקיום האנושי הוא תמצית החוויה האנושית ומציינת ארבע דאגות קיומיות אוניברסליות המגדירות את החוויה האנושית: מוות, בדידות, חופש ומשמעות. דאגות אלו ניתן לזהות בכל חווית חיים של פרט.
התערבות קבוצתית קצרת מועד מבוססת על שילוב של טכניקה נרטיבית וארבעת הדאגות הקיומיות. כטכניקה נרטיבית נעשה שימוש בצמתי חיים. צמתי חיים מסמלים את חווית חיי הפרט דרך ציון של אירועים שהתרחשו בעבר בו הפרט קיבל החלטה ששינתה את תפיסת העצמי, משמעות החיים או תפיסת כיוון החיים. מכיוון שצמתי החיים מיצגים את האופן בו מספר האדם את סיפורו , ניתן לזהות בתוכם את הדאגות הקיומיות, את העמדה הייחודית של הפרט כלפי דאגות אלו והשפעתה על תפישת העצמי וחווית החיים בזקנה. המחקר המוצג בודק את השפעת התערבות קבוצתית קצרת מועד על רווחת האדם הזקן. התערבות המשלבת טכניקה נרטיבית ודאגות קיומיות היא פיתוח חדשני וייחודי, ומכוונת לצרכים המייחדים את גיל הזקנה.
שיטה: משתתפי המחקר יגויסו משתי מסגרות שונות: דיור מוגן ומרכז יום. משתתפים יענו לקריטריונים הבאים: גיל 65 +, יכולת קוגניטיבית המאפשרת השתתפות בטיפול קבוצתי ורבלי, רצון להשתתפות בהתערבות קבוצתית, רמה מספקת של עברית ומצב בריאותי המאפשר השתתפות. אחרי קבלת אישור מוועדת האתיקה, תתקיים פגישת היכרות עם כל משתתף. לאחר מכך המשתתפים יחולקו באופן אקראי לקבוצת משתתפים בהתערבות הקבוצתית ולקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות ימשיכו להשתתף בפעולות המוצעות על ידי מרכז היום או הדיור המוגן. בנוסף, קבוצת המשתתפים ישתתפו בהתערבות הקבוצתית. משתתפי המחקר ימלאו שאלונים לפני התחלת הקבוצה, אחרי המפגש האחרון ואחרי שלושה חודשים.
תוצאות וממצאים: הנחת המחקר היא כי ההתערבות הקבוצתית תשפיע על רווחת אנשים זקנים. בכדי לבדוק את הנחת המחקר המדדים הבאים יבדקו: רווחה פסיכולוגית, הערכה עצמית, הימנעות ממוות, משמעות בחיים ובדידות.