תפקודי זיכרון עבודה, יותרות שפתית ומחוללות עצמית בקרב משתמשים מנוסים שבעי רצון ושאינם שבעי רצון ממכשירי השמיעה שלהם.

אנשים בעלי לקות שמיעה נדרשים לנצל משאבים קוגניטיביים רבים יותר לעיבוד אות הדיבור בשל ההפחתה המתמשכת בקלט הסנסורי הפריפרי, בפרט בתנאי האזנה קשים. תפישת דיבור בתנאי רעש הינה מאתגרת ומסתמכת, בין היתר, על יכולות זיכרון-עבודה של המאזין ( Gordon-Salant & Cole, 2016 ).

יכולות קוגניטיביות גבוהות, לרבות זיכרון-עבודה, עשויות להסביר הבדלים ביכולת לנצל את הפלט האקוסטי של מכשירי השמיעה. עם זאת, קיים מעט מידע לגבי הקשר בין מידת הפקת התועלת ממכשירי שמיעה להבדלים בתפקוד של זיכרון העבודה בקרב מבוגרים בעלי ירידה נרכשת בשמיעה (ARHL).

מטרת עבודה זו היתה לבדוק יכולות זיכרון-עבודה (מסוג טווח זכירה Span), בדרגות יותרות שפתית שונות בקרב 48 נבדקים (ממוצע גיל 75.5 שנים), מתוכם 25 שבעי רצון ו-23 שאינם שבעי רצון ממכשירי השמיעה שלהם. לנבדקי המחקר הועברו 5 תתי-מבחן פריגבי לזיכרון-עבודה (Gvion, & Friedmann, 2008). כמו כן, נבחן הקשר בין מידת שביעות הרצון מהשימוש במכשירי השמיעה לקשיים שמיעתיים באמצעות שאלון (Speech Spatial Qualities (SSQ12 . בנוסף לכך, נבחנו מדדים אישיותיים-התנהגותיים של מחוללות עצמית תקשורתית ( SESMQ (Jennings et al, 2014, ומחוללות של מכשירי השמיעה אשר מיצגים את מידת הביטחון, והמסוגלות בסביבות מאתגרות שמיעתית, ואת יכולת התפעול והתפקוד בפועל עם מכשירי השמיעה.

תוצאות המחקר עבור מבחני זיכרון-עבודה הראו הבדלים מובהקים בין קבוצת המרוצים והלא מרוצים ממכשירי השמיעה במבחן תפישת משפטים (Final Word Recognition) ובמבחן שיפוט סמנטי, אשר מאפשרים למאזין לנצל יכולות עיבוד שפתית גבוהות ופיצוי קונטקסטואלי. מנגד, במבחן מילות תפל, אשר משקף יכולות עיבוד פריפריות (Bottom-up) לא נמצא הבדל בקיבולת זיכרון העבודה בין שתי הקבוצות. יתר על כן, נבדקים שאינם שבעי רצון ממכשירי השמיעה שלהם נמצאו באופן מובהק כבעלי מחוללות עצמית תקשורתית ומחוללות מכשירי שמיעה ירודות יותר, השתמשו פחות שעות במכשירי השמיעה שלהם, ואף דיווחו על קשיים שמיעתיים והשפעות שליליות ניכרות יותר של הירידה בשמיעה על איכות חייהם.

בהרצאה נדון בהשלכות הקליניות של ממצאים אלו על תהליכי האבחון והשיקום השמיעתי, והגורמים העשויים להעלות שביעות רצון ושימוש במכשירי שמיעה.