למידה תפיסתית מהירה ותפיסת דיבור מאתגר - מה הקשר?

למידה תפיסתית מוגדרת כשינוי ביכולת לתפוס גירוי כלשהו בעקבות חשיפה לאותו הגירוי (Gibson, 1963). יכולת הלמידה התפיסתית נשמרת לאורך החיים וקיימת גם בזקנה (Peelle & Wingfield, 2005; Manheim, Lavie & Banai, 2018). אולם לא ברור מהו תפקידה בהקשר של תפיסת דיבור מעבר לגיל הינקות.

מטרת המחקר היתה לבדוק האם ללמידה התפיסתית המהירה (המתרחשת לאחר חשיפה קצרה לגירוי הנלמד) ישנה תרומה ייחודית לשונות בין מאזינים בתפיסת דיבור מהיר טבעי, לאחר שתרומת משתנים אחרים נלקחה בחשבון.

במחקר השתתפו 55 מאזינים צעירים בעלי שמיעה תקינה, ו-45 מאזינים זקנים עם פרסביאקוזיס, מתוכם 23 משתמשים במכשירי שמיעה. תפיסת הדיבור המהיר הטבעי הוערכה באמצעות משפטים שהוקלטו בקצב דיבור ממוצע של 221 מילים/דקה, והלמידה התפיסתית המהירה הוערכה באמצעות משפטים שהוקלטו בקצב דיבור נורמלי ונדחסו בזמן באמצעות אלגוריתם ממוחשב. כדי לבודד את ההשפעה הפוטנציאלית של משתני הגיל והמצב השמיעתי על הלמידה התפיסתית, הדיבור נדחס בקצב שונה עבור כל אחת משתי הקבוצות: 50% עבור המאזינים הזקנים (ממוצע של 226 מילים/דקה) ו-30% עבור הצעירים (ממוצע של 339 מילים/דקה). בנוסף, בוצעה הערכה של מדדים קוגניטיביים, אשר עשויים להשפיע על תפיסת הדיבור (אוצר מילים, זיכרון שמיעתי וקשב סלקטיבי).

נמצא כי תפיסת הדיבור המהיר הטבעי הייתה טובה יותר בקרב מאזינים צעירים בהשוואה למאזינים זקנים (88%-84% לעומת 43%-31% בהתאמה). גם הלמידה התפיסתית המהירה הייתה פחותה בקרב הזקנים בהשוואה לצעירים. אולם, בקרב שתי הקבוצות נמצאה תרומה ייחודית משמעותית של הלמידה התפיסתית המהירה לשונות בתפיסת הדיבור המהיר הטבעי. בקרב הצעירים, הלמידה התפיסתית המהירה נמצאה כמשתנה המנבא המשמעותי היחיד (R²>15%), ואילו בקרב הזקנים הן הלמידה התפיסתית המהירה והן הציון במבחן אוצר המילים היו בעלי תרומה ייחודית משמעותית.

תוצאות המחקר הנוכחי עשויות להצביע על כך, שללמידה התפיסתית המהירה יש תפקיד ייחודי בתפיסת דיבור בתנאים לא-אופטימאליים, ושהפחתה ביכולת הלמידה הזו כתוצאה מעלייה בגיל ו/או ירידה בשמיעה תלוית גיל יכולה להסביר, לפחות באופן חלקי, את הקושי של מאזינים זקנים לתפוס דיבור מהיר בחיי היומיום.