שינוי פרדיגמת מדיניות ההתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה – מעול לנכס

האוכלוסייה מזדקנת. במהלך המאה האחרונה תוחלת החיים עלתה בכ- 30 שנה והיא ממשיכה לעלות. האו"ם צופה שבשנת 2050כ- 26 אחוזים מאוכלוסיית המדינות המפותחות יהיו בני 65 ומעלה. אחד מכל שלושה אזרחים יהיה בפנסיה וכאחד מתוך 10 אזרחים יהיה בן 80. מספר התושבים בני 65 ומעלה יעלה על מספר הילדים מתחת לגיל 5.

תצפית הכלכלנים לגבי השנים הקרובות היא שהעלייה בהוצאות הציבוריות לתשלומי פנסיה, שירותים רפואיים, ושירותי סיעוד תגיע לרמות כאלה שלא ניתן יהיה עוד להמשיך בכך מבלי להיגרר למשבר כלכלי וחברתי עמוק שיאיים לא רק על האוכלוסייה המבוגרת אלא גם על ילדיהם ונכדיהם שיאלצו לשאת בנטל.

אנחנו מתקרבים למצב בו לא ניתן יהיה להתמודד עוד עם הזדקנות האוכלוסייה על ידי הוספת עוד משאבים ושיפור תהליכי התייעלות של מה שאנחנו עושים כיום. נדרש שינוי פרדיגמטי.

בהתבסס על ממצאים עדכניים בתחומי המחקר הנירולוגי והגרונטולוגי, אעלה סימני שאלה לגבי תקופתן של הנחות היסוד עליהם מתבססת המדיניות הנוכחית ואציע הנחות יסוד אחרות המאפשרות לבסס מדיניות ציבורית חדשה שתהפוך את תופעת הזדקנות האוכלוסייה מאיום לנכס אנושי המזרים אנרגיות חדשות של יכולות ותבונה לחברה ולכלכלה.