כאב בקשישים -דרכי אומדן, טיפול, ידע וחסמים בקרב בני משפחה המטפלים בקשיש בקהילה דוברי השפה העברית והערבית והשוני ביניהם

מטרת העבודה: כאב הינו תסמין המלווה קשישים רבים בקהילה והטיפול בו הופך לאתגר טיפולי בקרב בני משפחה של הקשיש. עם זאת, המחקר על התמודדות בני המשפחה דל מאד. מטרת המחקר הייתה לתאר את דרכי אומדן כאב, דרכי טיפול תרופתיים ולא תרופתיים, את הידע והחסמים בנושא אומדן וטיפול ואת השונות בין בני משפחה דוברי עברית לבין דוברי ערבית שמעורבים בטיפול בכאב בקשישים בקהילה.

שיטות: מחקר חתך השוואתי שנערך בקרב בני משפחה של קשישים.

ממצאים: השתתפו 143 בני משפחה המעורבים בטיפול בכאב בקשיש בבית, 72 דוברי עברית ו-71 דוברי ערבית. משככי הכאב השכיחים ביותר בשימוש בשתי האוכלוסיות היו אקמול ואופטלגין כש-76% ממשתפי המחקר ציינו כי לקשיש היה כאב כרוני. אומדן כאב באמצעות זיהוי שינויים בהבעות הפנים של הקשיש דווח על ידי 77% מבני המשפחה דוברי עברית, בעוד שהשיטה הרווחת ביותר בקרב בני משפחה דוברי ערבית (89%) הינה דיווח מילולי של הקשיש על כאב. בנוגע לשיטות טיפול לא תרופתיות, נוכחות לצד הקשיש בזמן הכאב הייתה השיטה השכיחה ביותר בקרב דוברי עברית (82%) ואילו מגע להקלת כאב הייתה השיטה השכיחה ביותר בקרב דוברי ערבית (84%). בני משפחה דוברי שתי השפות ציינו כי הטיפול היעיל ביותר לצורך שיכוך כאבים באמצעות טיפול לא תרופתי הינו ביקור של בני משפחה אחרים לקשיש. בנוגע לטיפולים תרופתיים, נמצא כי בטיפולים תרופתיים ממשפחת האופיואדים נעשה שימוש על ידי 16% מבני משפחה דוברי ערבית ורק 6% מבני משפחה דוברי עברית. בני משפחה דוברי שתי השפות דיווחו כי חסר להם ידע בנושא אומדן וטיפול בכאב של קשישים. חוסר הידע בנושא אומדן וטיפול בכאב באופן כללי היה גבוה יותר בקרב בני משפחה דוברי השפה העברית ובקרב בני משפחה ללא הכשרה רפואית (p=0.001).

מסקנות: בני משפחה רבים הביעו חוסר ידע בנושא אומדן וטיפול בכאב הקשישים. קשישים רבים היו כאובים והשימוש בטיפול התבסס ברובו על תרופות מדף. חשוב לפתח התערבויות לסייע להם ונדרשים מחקרים בקרב מדגמים גדולים יותר ובקרב בני משפחה מתרבויות נוספות.