מרבית הזקנים בישראל מתגוררים בקהילה ורק כ 2% מתגוררים במסגרות לטיפול ממושך. על אף הפיקוח והנהלים הקיימים, אנו עדים למקרים של טיפול לקוי והתעללות בזקנים במסגרות לטיפול ממושך. להתמודדות עם התופעה פורסמו נהלים המחייבים הקמת ועדה תוך מוסדית למניעת התעללות, פותחו הכשרות מיוחדות לחברי הועדה ולאנשי מקצוע ממסגרות מוסדיות והופקו חומרי הדרכה.
מטרה: לבחון את השפעת ההכשרה על האיתור והדיווח של מצבי התעללות בזקנים והזנחתם במוסדות לטיפול ממושך.
שיטה: מחקר כמותי בו נאספו נתונים מ- 220 אנשי מקצוע (רופאים, עובדים סוציאליים ואחיות) לאחר השתתפות בהכשרה בנושא מניעת התעללות במסגרות מוסדיות. כמו כן, נותחו נתונים מנהליים של דיווחי המוסדות למשרד הבריאות בשנים 2016- 2017 בנושא התעללות והזנחה.
תוצאות: מניתוח הנתונים עולה כי: א. המשתתפים זיהו בממוצע 2 מקרי התעללות בחצי השנה שקדמה למחקר. בין הסוגים המדווחים היו מקרי התעללות נפשית, פיסית והזנחה. ב. נמצאו קשרים חיוביים בין תחושת המסוגלות העצמית לבין הכוונה לפעול במקרי התעללות (לבצע תשאול ישיר, להפנות להמשך בירור ולדווח). עוד נמצא שככל שמזהים יותר מקרים כך גוברת הנטייה להפנות לבירור וגוברת המגמה לדווח. ג. נמצא כי אנשי מקצוע שהשתתפו בעבר בהשתלמויות בתחום התעללות בעלי תחושת מסוגלות גבוהה יותר, מזהים יותר מצבי התעללות, מתכוונים לפעול ולשאול ישירות ולדווח על מקרי התעללות ובהשוואה לאלה שלא השתתפו בקורסים בעבר.
ד. לאחר ההכשרה עלה מספר המוסדות המדווחים למשרד הבריאות. עוד נמצא כי חלה עלייה במספר המקרים המזוהים ומדווחים של ההזנחה, התעללות נפשית ופגיעה מינית.
מסקנות: להכשרת אנשי מקצוע יש תרומה להעלאת המודעות לתופעה, לרכישת ידע ומיומנויות להתערבות בתחום. ההשתלמות וחומרי הדרכה מסייעים בהגברת האיתור והזיהוי של מצבי התעללות ומעלים את מספר המקרים המדווחים ובכך גם תורמים להתמודדות אפקטיבית יותר עם בעיית ההתעללות בזקנים והזנחתם במסגרות לטיפול ממושך.