רקע: באוקטובר 2013 פורסמה התוכנית הלאומית להתמודדות עם אלצהיימר ודמנציות אחרות. אחת ההמלצות הייתה לפתח אמצעי הסברה מותאמים תרבותית לקבוצות אוכלוסייה שונות בחברה הישראלית ולהתמודד עם חסמים ייחודיים כדי לשפר את השירותים והטיפול.
מטרות: מטרת המחקר הייתה לבחון את ההתאמות הנדרשות ליישום התוכנית הלאומית לדמנציה בחברה הערבית. במחקר נבחנו החסמים הייחודיים באבחון ובטיפול בדמנציה בחברה הערבית וגובשו המלצות לכיווני פעולה להתאמה תרבותית של מדיניות הטיפול ושל השירותים.
שיטות: נערכה סקירת ספרות על החברה הערבית בישראל ועל מודלים של התאמה תרבותית; רואיינו 31 אנשי מקצוע מתחום הבריאות והרווחה, יהודים וערבים, בדרגי מקבלי החלטות ובדרגי שטח; נערכו 6 קבוצות מיקוד שכללו 37 בני משפחה המטפלים באנשים עם דמנציה מהחברה הערבית; נערך מפגש מומחים, בו השתתפו כ-40 מומחים, יהודים וערבים, נציגי משרדי הממשלה ואנשי מקצוע שונים, בסדנת רעיונאות שנועדה לפתח פתרונות מותאמים למשתמשי הקצה שזיהינו במחקר.
ממצאים: האתגרים שזוהו וההמלצות חולקו בהתאם לשמונת הפרקים המופיעים בתוכנית הלאומית לדמנציה, ובהם נושא המודעות והיערכות שירותי הבריאות והרווחה. האתגרים המרכזיים הם מודעות נמוכה ושימוש בכלי אבחון לא מתאימים, המובילה לתת אבחון של הדמנציה; מודעות נמוכה למניעה ולגורמי סיכון; מחסור בהכשרה של המטפלים וקושי בפיקוח; מסגרות טיפוליות (כגון מרכזי יום) לא מותאמות ולא מספקות ומחסור בתמיכה בבני משפחה מטפלים.
מסקנות: יש לדאוג להתאמה תרבותית של הטיפול בדמנציה ולהגדלת היצע השירותים הניתנים בחברה הערבית, בעיקר באמצעות הסברה מותאמת לציבור הערבי והכשרה של אנשי מקצוע ושל בני משפחה מטפלים, פיתוח כלי מתאים לאבחון או התאמה של הכלים הקיימים, פתיחת מסגרות טיפול מותאמות (אינטימיות ביישובים או אזוריות בין הישובים) ותמיכה בבני המשפחה. זאת בכדי להעלות בחברה הערבית את המודעות לדמנציה, לגורמי הסיכון שלה ולדרכי הטיפול בה ולשפר את הטיפול ואת איכות חיי החולה ובני משפחתו. המחקר, ובמיוחד מפגש המומחים שהתקיים בסופו, העלה נושא חשוב זה לסדר היום, הפגיש בין מקבלי החלטות לבין אנשי מקצוע מהחברה הערבית לשיח משותף, ותרם בפיתוח כיווני פעולה לגיבוש מדיניות לשיפור האבחון והטיפול בדמנציה בחברה הערבית.