הזדקנותם של לוחמים לשעבר מנקודת מבט פסיכולוגית

המציאות הישראלית חושפת חיילים רבים למצבי דחק ומצוקה, במיוחד בעתות מלחמה. מעט ידוע לגבי האופן שבו ההתמודדות עם חוויות אלה מעצבת את הפן הפסיכולוגי של הזדקנותם של לוחמים לשעבר. זאת, על אף העובדה כי חוויות טראומטיות בגיל צעיר הינן בעלות השפעות מגוונות וממושכות על הסתגלות האדם, גם בשלב הזקנה. התפיסות העצמיות של האדם בעת תהליך ההזדקנות, והגיל שבו הוא מרגיש (גיל סובייקטיבי) מהווים נבאים משמעותיים של משתנים פסיכולוגיים ופיסיים. מטרת המושב הנוכחי היא לבחון סוגיה זו ממספר זוויות ייחודיות ביחס לגורמים המסייעים והמחלישים את יכולת ההתמודדות עם אירועי דחק על רקע צבאי בגיל הזקנה.

שתי ההרצאות הראשונות מבוססות על מחקר אורך שנערך בקרב לוחמים אשר השתתפו במלחמת יום הכיפורים ב-1973, וחלקם זכו בעיטור גבורה. עבודתם של שטיין ושותפיו חוקרת את הקשר בין חויית הבדידות בקרב קבוצת הגיבורים ותחושת התחזות (impostorism), וכיצד אלו מנבאים מצוקה נפשית בגיל הזקנה. אבידור ושותפותיה בוחנות התקשרות לא בטוחה (insecure attachment), וכיצד זו מנבאת תפיסות לגבי זקנה בגיל מאוחר, קשר אשר ממותן על ידי החשיפה לקרב. שלוש ההרצאות האחרונות מבוססות על מחקר אורך נוסף, גם הוא בקרב לוחמים שהשתתפו במלחמת יום הכיפורים, המורכב מקבוצת משתתפים אשר נפלו בשבי באויב בעת לחימתם, וקבוצת ביקורת של לוחמים שלא נפלו בשבי. עבודתן של בשם ושותפיה בוחנת כיצד אירועי דחק לאורך החיים, לצד מסלולים שונים של הפרעה פוסט-טראומטית, מנבאים גיל סובייקטיבי בגיל מאוחר. עבודתם של לוי בלז ושותפותיו בוחנת את הקשר שבין כאב נפשי המתבטא במחשבות אובדניות, לבין תסמינים פוסט-טראומטיים, ומנסה להשיב כיצד גיל סובייקטיבי זקן מתווך את הקשר הזה. העבודה המסכמת, של להב ושותפיה, בוחנת כיצד דיכאון פוסט-טראומטי בבגרות המוקדמת מנבא הזדקנות ביולוגית בצורת טלומרים קצרים, וכיצד הגיל הסובייקטיבי משפיע על קשר זה.

עבודות אלה מבהירות עד כמה מורכבת המטלה הפסיכולוגית וההתפתחותית של ההזדקנות בצלה של טראומת המלחמה. המשותף למחקרים אלה הוא התפקיד הייחודי שממלאות תפיסות עצמיות בגיל הזקנה, ומידת הרלוונטיות שלהן עבור תהליך ההזדקנות של לוחמים לשעבר בישראל.