משמעות בחיים וצמיחה פוסט-טראומטית: הבדלים בין ניצולי שואה לבין מבוגרים בגיל המבוגר שלא עברו את השואה

מטרת העבודה: בעשור האחרון גבר העניין באופן שבו אנשים מייצרים משמעות בחיים וצמיחה פוסט-טראומטית לאחר שחוו חוויות טראומטיות. מטרת מחקר זה היא לבחון את התפקיד המתווך של משמעות בחיים בקשר בין הנחות עולם לבין צמיחה פוסט-טראומטית בקרב מבוגרים בגיל המבוגר, תוך התמקדות ספציפית בניצולי שואה.

שיטות: השתתפו 159 ניצולי שואה ו-87 משתתפים המותאמים לפי גיל ומוצא שלא עברו את השואה. המשתתפים ענו על שאלון שבדק הנחות העולם, משמעות בחיים וצמיחה פוסט-טראומטית.

ממצאים: ניצולי השואה דיווחו על רמות גבוהות יותר של משמעות בחיים וצמיחה פוסט-טראומטית בהשוואה לקבוצת הביקורת, אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים בהנחות עולם בין ניצולי השואה לבין קבוצת הביקורת.. ניתוח משוואות מבניות הראה שלמשמעות בחיים יש תפקיד מתווך בין הנחות עולם לבין צמיחה פוסט-טראומטית בשתי הקבוצות: הנחות עולם גבוהות יותר קשורות ליותר משמעות בחיים, שמצידה קשורה לצמיחה פוסט-טראומטית גבוהה יותר.

מסקנות: המחקר מצביע על הדומה והשונה בין ניצולי שואה לבין קבוצת הביקורת ומדגיש את הקשר בין הנחות עולם חיוביות לבין משמעות בחיים ואת השפעתן המשולבת על רמות גבוהות יותר של צמיחה פוסט-טראומטית. כמו כן, המחקר מדגיש את התהליך המתמשך של חיפוש ומציאת משמעות וצמיחה פוסט-טראומטית בקרב ניצולי שואה, עשרות שנים לאחר הטראומות שחוו בצעירותם בשואה. בכך, המודל מרחיב את הידע בנוגע לתפיסות והתמודדות של ניצולי שואה. רצוי לשלב ידע זה במסגרת הטיפולי של ניצולי השואה בשלב האחרון של חייהם. ברמת הפרקטית, ניתן להשתמש במסקנות המחקר לבניית כלי טיפול המבוססים על גישה קוגניטיבית המכוונת להתמקד בתהליכים הממשיכים לתוך גיל מבוגר בקרב ניצולי השואה, שזיכרונות ילדותם מהשואה מעוררים במהלך שנותיהם האחרונים.