האם גיל סובייקטיבי יכול לעצב את קצב ההזדקנות התאית?

גיל סובייקטיבי, המשקף את הערכת הפרט אודות גילו, נמצא קשור לרווחה גופנית ונפשית בגיל המעבר ובתקופת הזקנה. עם זאת, תפקיד הגיל הסובייקטיבי בנוגע להזדקנות התאית, כפי שהיא משתקפת באורך הטלומרים, לא נבחן עד כה. סוגיה זו רלוונטית במיוחד עבור פדויי שבי הסובלים מדיכאון, זאת עקב עדויות אמפיריות המצביעות על גיל סובייקטיבי מבוגר וטלומרים קצרים בקרב קבוצה זו. המחקר הנוכחי נועד למלא את הפער הקיים כיום בספרות ולבחון : 1) את הקשר בין גיל סובייקטיבי לבין אורך טלומרים; 2) את התפקיד המתווך של השינוי בגיל הסובייקטיבי לאורך זמן, בקשר שבין דיכאון לבין אורך טלומרים. במסגרת המחקר בוצעה הערכה פרוספקטיבית של 88 פדויי שבי 30 (T1), 35 (T2) ו-45 (T3) שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים. סימפטומים של דיכאון נמדדו ב-T1, גיל סובייקטיבי נמדד ב-T1 וב-T2 , ואורך טלומרים, כמו גם משתני הבקרה, נמדדו ב-T3.

נמצא כי גיל סובייקטיבי מבוגר יותר ב-T3 היה קשור לטלומרים קצרים באותה נקודת המדידה, לאחר החזקת הגיל הכרונולוגי כקבוע. כמו כן, נמצא כי השינוי בגיל הסובייקטיבי בין T2 ל-T3 תיווך את הקשר בין סימפטומים מסוג דיכאון ב-T1 לבין אורך טלומרים ב-T3.

ממצאי המחקר מציעים כי לתפיסות של גיל סובייקטיבי עלולות להיות השלכות על קצב השחיקה התאית, וכי תפיסות אלה יכולות להוות מנגנון אשר מסביר את הזיקה שבין דיכאון לבין הזדקנות מואצת בקרב שורדי טראומה.