מטרה:
- ל- 25% מהמטופלים יש צנתר בכיס השתן, כ-50% מהמטופלים המנותחים נשארים עם הצנתר מעבר ל-48 שעות לאחר ניתוח. מטופלים אלו חשופים יותר לזיהומים בדרכי שתן (CAUTI- Catheter-associated Urinary Tract Infections), חוסר נוחות ופגיעה בדימוי גוף, עיכוב בתהליך השיקום, הארכת ימי אשפוז, עלויות כספיות, פגיעה באיכות החיים, זמן אחות ועוד.
- בבית החולים, אין פרוטוקול מובנה ושיטתי בשיקול, התוויה וביצוע גמילה מצנתר שתן ובדגש למועד הוצאת הצנתר מכיס השתן.
- מכאן עולה השאלה האם הדרך בה אנו גומלים מטופלים מצנתר הינה יעילה, בטוחה ומתאימה.
- שאלת ה-PICO
- האם הוצאת צנתר מכיס השתן על פי פרוטוקול מובנה , תפחית אירועי CAUTI בקרב מטופלים קשישים בהשוואה להוצאת צנתר מכיס השתן שלא לפי פרוטוקול מובנה.
שיטות איסוף מידע:
מילות חיפוש:
CATHETERIN ADULTS, URETRAL CATHETER, CAUTI, UTI, REMOVAL URETHRAL CATHTERS
מנוע חיפוש:
COCHRANE
AMRICAN JOURNAL OF INFECTION CONTROL
מסקנות סקירת הספרות
- יישום תכנית הכוללת: חינוך הכשרה לצוות הסיעודי, מוצרים ייעודיים ומעקבים בתהליך הגמילה מצנתר שתן תוביל להפחתה באירוע -CAUTI.
- התערבות אחות בעיתוי להוצאה מוקדמת של צנתר שתן ושינויי המוצרים פחיתו אירועי .CAUTI
- קיצור ימיי אשפוז בבית החולים לאחר הוצאה מוקדמת של צנתר מכיס השתן.