מי אחראי לתת עזרה בפעילויות היומיום ולתמיכה רגשית בזקנים מאושפזים?

רקע: אשפוז בבית חולים מתרחש בדרך כלל כאשר יש צורך לטפל במצב בריאותי חריף הדורש התערבות ו/או השגחה. במצב כזה, רוב המאושפזים הזקנים זקוקים לעזרה בפעילויות היומיום ולתמיכה רגשית. מתוך הספרות בנושא זה עולה כי אין מדיניות ברורה לגבי הגורם האחראי למתן עזרות אלו וכי יש מתח בין הגדרת התפקיד של הצוות הסיעודי, לבין המציאות בפועל. אי הבהירות לגבי האחראי למתן עזרה בפעילות היומיום ותמיכה רגשית עשויה ליצור מתחים בין המשפחה לבין הצוות הרפואי. מחקר זה שאל צוות רפואי ובני משפחה לגבי האחריות ולגבי מתן עזרה בפועל בפעילות היומיום ותמיכה רגשית לקשישים מאושפזים.

שיטה: המדגם כלל 242 נבדקים: בני משפחה של קשישים מאושפזים (N=98), אחיות (N=84), כוח עזר (N=32) ורופאים (N=28) מחמש מחלקות פנימיות בבית חולים בצפון הארץ אשר הגיבו לסקר ממוחשב. המשתתפים התבקשו לדרג על סולם הנע בין 1 (אחריות המשפחה בלבד) ל 5 (אחריות הצוות הרפואי בלבד) את מחשבותיהם באשר לאחריות לסייע למטופלים בפעילות בסיסית בחיי היומיום ולספק תמיכה רגשית במהלך שהותם בבית חולים ואת מידת העזרה הניתנת לדעתם בפועל.

תוצאות: ממצאי הסקר עולה שרוב הצוות הרפואי ובני המשפחה חושבים שמוטלת עליהם אחריות משותפת לעזור בפעילות היומיום לקשישים מאושפזים ולספק להם תמיכה רגשית. יחד עם זאת, בני משפחה חושבים שתמיכה רגשית היא יותר באחריותם ומדווחים כי הם נותנים יותר עזרה כזאת בפועל. לעומת זאת, נראה כי יש הסכמה שעזרה בפעילות היומיום היא יותר באחריות הצוות הסיעודי וכי הם נותנים יותר עזרה מסוג זה. באופן מעניין נמצא, שככל שאחיות חושבות שתפקידן לספק למטופלים עזרה בפעילות היומיום ותמיכה רגשית, כך הן מציינות כי הן נותנות פחות עזרות אלו בפועל.

מסקנות: ממצאים אלה מצביעים על חשיבותו של דיון פתוח בין בני משפחה וצוות רפואי ביחס לציפיותיהם ותחומי אחריותם בזמן הטיפול בקשישים במהלך האשפוז. בנוסף, חשוב שנושאים אלו יעלו וילובנו בתקופת ההכשרה של צוותים סיעודיים לבסוף, רצוי לקבוע קווים מנחים למדיניות על מנת להבהיר את תחומי האחריות המצופים.