האם יכולת התמדה ונחישות של חולי פרקינסון שונה מהיכולות של אוכלוסיה בריאה?

רקע: מחלת פרקינסון מאופיינת בהפרעות תנועה נוירודגנרטיביות פרוגרסיביות. בספרות מתוארת אישיות פרקינסונית והשפעתה על היענות לטיפול. GRIT היא תכונת אופי המוגדרת כהתמדה להט ונחישות להשגת מטרות ארוכות טווח. תכונות אלה חיוניות להיענות בטיפול בהפרעות דיבור ובליעה במחלת פרקינסון.

מטרה: איפיון תכונת האופי GRIT בקרב חולי פרקינסון בהשוואה לבריאים והקשר ליכולת קוגניטיבית ודיכאון.

שיטה: אוכלוסיית המחקר מנתה 50 (36 גברים) חולי פרקינסון ו-78 (40 גברים) בריאים שגילם הממוצע הוא 64.9 (סת10.39) ו-63.54 (סת9.08) בהתאמה, ממוצע שנות ההשכלה 15.18 (סת3.01) ו-16.06 (סת3.48) בהתאמה וממוצע ציוני MoCA הוא 24.06 (סת4.16) ו-26.39 (סת2.39) בהתאמה. משך המחלה הממוצע הוא 9.62 שנים (סת7.58) עם ציון H&Y ממוצע של 2.39 (סת1). הנבדקים ענו על שאלון GRIT הבודק להט והתמדה, שאלון סינון קוגניטיבי MoCA (Montreal Cognitive screening test) ושאלון BDI (Beck Depression Inventory) למדידת חומרת דיכאון.

תוצאות: ממוצע ציוני GRIT בקרב החולים 3.7 (סת0.65) נמוך יותר בהשוואה לבריאים 3.94 (סת0.58) באופן מובהק p0.05 בהתאמה) וכי קשה להם להישאר ממוקדים בפרויקטים שהשלמתם לוקחת יותר מכמה חודשים (3.84 סת1.29, 4.21 סת1.01, p<0.05בהתאמה). רמת הדיכאון של חולי פרקינסון נמצאה גבוהה יותר משל הבריאים באופן מובהק (3.41 סת4.1, 1.1 סת1.53 p

דיון ומסקנות: לחולי פרקינסון GRIT נמוך יותר בהשוואה לבריאים ובעיקר ברכיב ההתמדה. יתכן כי GRIT נמוך הוא חלק ממכלול תכונות אופייניות בפרקינסון המוגדרות בספרות כאישיות פרקינסונית. ממצאינו הראו כי לא ניתן לייחס את ה-GRIT הנמוך לירידה קוגניטיבית או לדיכאון. יש צורך במחקר הבודק אם קיים קשר בין ציון ה-GRIT לבין ההיענות לטיפול.