קיימות תכנית לעידוד ניידות `ללכת בשביל` לאחר שנתיים

רקע ומטרות: מרבית ההערכות לתוכניות לשיפור ניידות במסגרות אשפוז מתבצעות בסמוך להטמעתן. מחקר זה נועד לבחון האם תכנית ההתערבות `ללכת בשביל` המעודדת מאושפזים מבוגרים (65+) ללכת 900 צעדים ומעלה ליום, שהוטמעה בהצלחה ב2016 ב שתי מחלקות אשפוז בבית חולים בצפון הארץ, מתקיימת בהצלחה גם כעבור שנתיים.

שיטה: נערך ניתוח השוואתי של דיווח עצמי על רמת הניידות היומית בין ארבע קבוצות: שתי קבוצות מטופלים ממחלקות שהשתתפו בהתערבות ב 2016: שכללו קבוצת ביקורת טרום הכנסת ההתערבות (קבוצה 1,N=159) וקבוצת התערבות (קבוצה 2, (N = 154 לאחר הכנסת השינוי; ושתי קבוצות שגויסו ב 2018: קבוצת מעקב לאחר שנתיים במחלקות בהן נערכה התערבות (קבוצה 3, N=75), קבוצת מעקב לאחר שנתיים במחלקות בהן לא נערכה התערבות (קבוצה 4, N=95).

תוצאות: כעבור שנתיים, במחלקות בהן יושמה תכנית `ללכת בשביל` (קבוצה 3) 82.7% מהמטופלים דיווחו על הליכה לפחות פעמיים ביום מחוץ לחדרם, בדומה לקבוצת ההתערבות (קבוצה 2) מלפני שנתיים (81.2%, p = ns) ובאופן משמעותי יותר מאשר בקבוצת הביקורת (קבוצה 1) מלפני שנתיים (57.2%, p <.0001). לא נמצאו הבדלים בהליכה בין הקבוצות שנבחנו שנתיים לאחר יישום התוכנית (84.2%, p = ns) (קבוצה 3 ו4). בניתוח רב-משתני בעזרת רגרסיה לוגיסטית שהשוותה בין ארבע הקבוצות תוך שליטה בגיל, מין, יכולת הליכה ותפקוד בקבלה, תחלואה כרונית ומשך האשפוז, הודגמו תוצאות דומות: הסיכוי של המאושפזים בקבוצות ההתערבות כעבור שנתיים מהכנסת ההתערבות ללכת 900 צעדים או יותר, היה פי 3 יותר גבוה בהשוואה לקבוצת ביקורת טרום הכנסת ההתערבות. לא נצפו הבדלים משמעותיים בסיכוי ללכת לפחות פעמיים בפרוזדור בין קבוצות 3 ו4.

מסקנות: הממצאים מצביעים על קיימות תכנית `ללכת בשביל`, ואימוצה כפרקטיקה טיפולית שגרתית במחלקות האשפוז תוך התרחבותה ליחידות נוספות בבית החולים ככל הנראה כתוצאה מהטמעה מוצלחת של השינוי ומחויבות מובילי הנושא.