מידת הסנכרון הבין אישי כמנבאת את הקשר בין רמת האוקסיטוצין בגוף ובין בדידות בגיל זקנה

רקע: תחושת בדידות נמצאה כקשורה לבעיות בריאות ותחלואה בגיל זקנה. התערבויות למיגור תופעה זו, לא הניבו תוצאות מבטיחות בקרב אוכלוסייה זו. בעשור האחרון, אוקסיטוצין (Oxytocin-OT), נוירו-הורמון אנדוגני פרו-חברתי, משך תשומת-לב מחקרית בגלל ממצאים שהראו כי רמות נמוכות שלו קשורות למגוון בעיות בריאותיות. לפי התיאוריה הסלקטיבית הסוציו-אמוציונלית וההשערה של הבולטות החברתית של אוקסיטוצין, OT יכול לקדם התנהגות ואינטראקציה חברתית במיוחד בקרב זקנים, בזכות אזור מוחי משותף לפעילותו ולתהליך הוויסות סוציו-אמוציונאלי המתרחש במיוחד בגיל זקנה והעוזר להתמקד בקשרים חברתיים איכותיים ומוטיבציוניים ובכך לחוש פחות בדידות. המחקר הנוכחי בא לבדוק אם קיים קשר בין רמת האוקסיטוצין בגוף ובין תחושת הבדידות בקרב אנשים זקנים, והאם ניתן להפחית את רמת הבדידות על ידי גירוי הפרשת אוקסיטוצין והעלאת רמתו בגוף ובכך להגביר את פעילותו הפרו-חברתית.

שיטה: 63 אנשים בגילאי 65+ השתתפו במחקר. לצורך גירוי הפרשת OT בגוף, הועברה למשתתפים פעילות שמעודדת סנכרון וקרבה בין אישיים בצורת "משחק המראה" במשך כ- 15 דקות. לפני ואחרי ההשתתפות במחקר, המשתתפים מילאו שאלונים שכללו בדידות חברתית ורגשית וסנכרון וקרבה בין אישיים. להערכת רמת OT בגוף, נלקחה דגימת רוק מכל משתתף בעזרת רול צמר-גפן לפני ההתערבות ואחריה.

תוצאות וממצאים: עליה ברמת OT בגוף נמצאה כקשורה לפחות בדידות בקרב משתתפי המחקר שהרגישו יותר קרבה וסנכרון עם השותף למשחק. עלייה ברמת OT נמצאה כקשורה לפחות בדידות חברתית בקרב אלו שהרגישו קרבה וסנכרון עם השותף למשחק, ונמצאה גם כקשורה לפחות בדידות רגשית אך ללא קשר למידת הקרבה והסנכרון עם השותף למשחק. הממצאים מראים כי עליה ברמת ה- OT בגוף בעקבות חשיפת אנשים לאינטראקציה חברתית מעודדת סנכרון וקרבה בין אישית קשורה להפחתה ברמת הבדידות. מחקר זה עשוי להיות בסיס מחקרי עתידי לבחינת האפשרות להשתמש ב-OT ממקור אקסוגני ככלי עזר טיפולי בקרב אלו שסובלים מבדידות בקרב האוכלוסייה הזקנה.