שילוב היפנוזה כחלק מהטיפול במטופלים הלוקים בתנועה פאראדוקסלית של מיתרי הקול: סקירת סדרת מקרים

מטרות: סקירת נסיונינו בטיפול בעזרת הרפיה היפנוטית במטופלים הלוקים בתנועה פאראדוכסלית של מיתרי הקול.

מבוא: תנועה פאראדוכסלית של מיתרי הקול (תפמ"ק) , הינו מצב התקרבות לא תקינה של מיתרי הקול אחד למישנהו בזמן שאיפת אויר. בכך נגרמת הפרעת נשימה, בשל הצרות ובמצבים קיצוניים אף חסימה של מעבר האויר דרך תיבת הדיבור אל קנה הנשימה. תפמ"ק , בדומה למחלת הקצרת (ASTHMA), מתאפיין בהתקפי נשימה רועשת וקוצר נשימה.

גורמים אורגאניים ולא-אורגניים תוארו כקשורים להתפתחות התקף תפמ"ק. ביניהם, החזר חומצה קיבתי לועי ומחלת קצרת. נגרם ככל הנראה בשל רגישות יתר של התחושה באזור הלוע, דבר המוביל לפעולת סגירה נמרצת של המיתרים מספר גורמים נמצאו בעבר כקשורים להתפתחות התקפי תפמ"ק ביניהם החזר חומצה קיבתי ושטי ומחלת קצרת. אחת מהתאוריות להתפתחות תפמ"ק הינו רגישות יתר של מערכת החישה באזור הלוע, ותגובתיות יתר של שרירי תיבת הדיבור לגרוי המוגבר.שילוב השנים מוביל לתנועת סגירה רפלקסיבית של מיתרי הקול. תגובת יתר שכזו, יכולה לנבוע אף מעיוות המידע המועבר מהמערכת המוטורית המוחית ומהמערכת הלימבית לשרירי תיבת הדיבור.

השאה (סוגסטיה) היפנוטית הינה כלי טיפול המאפשר להעביר לאדם רעיון כלשהו על-ידי תקשורת מילולית, תנועתית או קולית, תוך כדי עקיפת תהליכי הבקרה האינטלקטואליים שלו. בדרך זו, ניתן להשפיע ולשנות התניות הקשורות לחוויות או התנסויות של המטופל מהעבר. שיטת טיפול זו מקובלת למגוון הפרעות נוירולוגיות ופונקציונאליות.

אנו מציגים שני מקרים של תפמ"ק אשר בם שילבנו טיפול בהיפנוזה לטיפול המקובל של הדרכה קולית על ידי קלינאית תקשורת והפחתת החזר חומצה קיבתי לועי.

מטופלים ושיטות: אנו מציגים את מפרשת החולה של שתי מטופלות אשר לקו ב תפמ"ק והופנו לטיפול במרפאת הקול במרכז הרפואי סורוקה באר שבע.

תוצאות: 1) מטופלת ראשונה - נערה בת 14 שנים אשר הופנתה למרפאתנו ממחלקת האשפוז בשל מאורע של תפמ"ק ראשון בחייה. הטיפול ארך חודשיים, ובמסגרתו נערכו מספר מפגשים בהם טופלה בעזרת היפנוזה. הטיפול כלל תרגול הרפייה היפנוטית כללית, ושימוש בהשאות ישירות ועקיפות ההשאות נבחרו על סמך מספר פקטורים פסיכו סוציאליים אשר במהלך הטיפול ההרפייתי נמצאו כמשפיעות על התסמינים הנשימתיים.

2) מטופלת שניה – בת 24 שנים אשר הופנתה למרפאתנו בשל התקפים חוזרים של תפמ"ק במשך שלושה חודשים. הדרכה קולית על ידי קלינאית תקשורת במשך שנים עשר מפגשים לא הצליח למנוע את המשך ההתקפים. המטופלת עברה מפגש אחד של הרפיה היפנוטית בו למדה לבצע הרפיה כלל גופית ועיגון חוויות חיוביות המשככות חרדה. המהלך המפגש ניתנה הדרכה למטופלת כיצד לבצע היפנוזה אישית והומלץ על ביצוע התרגול בתדירות ימיומית. לאחר שבוע של תרגול עצמי התקפי התפמ"ק חלפו.

מסקנות: היפנוזה הינה כלי טיפולי חשוב ויעיל, ומן הראוי שתיכלל בסך הטיפולים הניתנים למטופל הלוקה בתפ"מק.