הזדקנותם של גיבורים: סימפטומים פסיכיאטריים בקרב מקבלי עיטורים ממלחמת יום-כיפור לעומת מי שלא קיבלו עיטורים ותפקידן של בדידות ותחושת התחזות

רקע ומטרת המחקר: בריאות נפשית בתהליך ההזדקנות עשויה להיות מושפעת מגורמים פסיכוסוציאליים uתפיסות חברתיות. בעוד ישנם מחקרים המראים כי בקרב יוצאי קרבות הכניסה לגילאי הזיקנה מלווה בהתגברותן של תסמונות פסיכיאטריות, ישנם מחקרים אחרים המצביעים על ירידה בתסמונות אלו באוכלוסיה זאת. עם זאת, ישנו מחסור במחקרים אשר בחנו רמות של מצוקה פסיכיאטרית בקרב יוצאי קרבות אשר זכו לעיטורים בעקבות מעשיהם במלחמה בהשוואה לכאלו שלא זכו לעיטורים, וכן חסרים מחקרים אשר בחנו את תפקידן של תפיסות חברתיות בהקשר זה. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם לתפיסה של האדם כי הוא לא ראוי להערכה שהוא מקבל מצד סובביו (תופעת המתחזה, impostorism) ולתפיסה כי הוא מנותק מסביבתו (בדידות) יש תפקיד בניבוי המצוקה הפסיכיאטרית עם כניסתם לגיל ההזדקנות של לוחמים ממלחמת יום-כיפור, מעוטרים ושאינם מעוטרים, מעבר למצוקה פסיכיאטרית קודמת, חוויות הקרב ואירועי חיים שליליים.

שיטה: שבעים וחמישה משתתפים אשר זכו לעיטור במלחמת יום-כיפור, ו-73 שלא זכו לעיטור מילאו שאלונים אודות מצוקה פסיכיאטרית (Brief Symptom Inventory-53) וחוויית הקרב 18 שנה לאחר המלחמה (1991) ונשאלו על המצוקה הפסיכיאטרית שנית, כמו גם על אירועי חיים שליליים מאז המלחמה, על חוויית ההתחזות (Clance Impostor Phenomenon Scale) ועל רמות הבדידות (UCLA loneliness

scale) 45 שנה לאחר המלחמה (2018).

ממצאים: נמצא כי מקבלי עיטורים דיווחו על רמות נמוכות משמעותית של מצוקה פסיכיאטרית בהשוואה למי שלא קיבלו עיטורים, בשני גלי המדידה, ונמצאה החמרה בהזדקנות. כמו כן, חרף העדר הבדלים משמעותיים בין הקבוצות ברמות ההתחזות והבדידות, הללו תרמו לניבוי המצוקה הפסיכיאטרית בהזדקנות, ונמצאה השפעה חמורה יותר של בדידות בקרב מי שאינם מעוטרים.

מסקנות: יוצאי קרבות בעלי עיטורים עשויים להיות בעלי חוסן גבוה יותר למצוקה פסיכיאטרית בהזדקנותם מאשר מי שלחמו אך לא קיבלו עיטורים. כמו כן, הם עשויים להיות בעלי חוסן גבוה יותר להשלכות של חוויות בדידות מאשר מקביליהם שלא קיבלו עיטורים. בממצאים אלו יש כדי לשפוך אור על הבדלים בין אישיים בקרב יוצאי קרבות בגילאי ההזדקנות, ולהאיר אפיקים טיפוליים לשיפור רווחתם הנפשית.